אותה פסקה קטנטנה של צמצום עילת הסבירות בחוק יסוד: השפיטה קובעת שלא תידון ערכאה שיפוטית בשאלת הסבירות לא רק של החלטות ממשלה, אלא גם החלטות של שרות ושרי ממשלה, עם דגש מיוחד שהחסינות בפני מבחן זה תחול גם על מינויים אישיים או מצב שבו שרה או שר לא מפעילים סמכות שהוענקה להם על פי החוק. זה מאוד מפליג, וזה משנה את אופי המשטר בישראל וגם את כל מערכת היחסים שבין המשטר ובין הציבור בכללו.
למרות זאת, אני מאוכזב יותר מהעובדה ש־64 מחברות וחברי הכנסת הצביעו כגוש אחד בעד תיקון זה מאשר אני מאוכזב מתוכנו של התיקון עצמו כי זהו בית הנבחרים שלנו. 64 חברי כנסת הצביעו בעד העמקת הקרע בעם, יותר הקצנה, יותר שנאה ויותר קיטוב בין מגזרי האוכלוסייה השונים; 64 חברי כנסת מוכנים היו לאשר מהלך המסכן את כלכלת ישראל, גורם להפסד גדול למאות אלפי אנשים שחסכו כספם בשוק ההון, לפגיעה אפשרית בצמיחה ולפגיעה אפשרית בעתיד ביצירת מקומות עבודה וערעור האמון של משקיעי חוץ בכלכלת המדינה; 64 מחברי הכנסת היו מוכנים להצביע בעד פגיעה קשה בתדמיתה של מדינת ישראל כמדינת ערכים ליברלית, החלשת העוצמה של ישראל בתחום יחסי החוץ והחלשת היחסים של ישראל עם ארצות הברית, שהיא אחת העוצמות החשובות שיש לנו בכל המישורים, כולל המדיני והביטחוני; 64 מחברי הכנסת היו מוכנים להצביע בעד החלשת צה"ל, ערעור האחדות הפנימית בשירות הביטחון, והחלשת המוטיבציה של אותן יחידות עילית בתוך צה"ל שעליהן אנחנו בונים חלק גדול מאוד מכוח ההרתעה שלנו ומהעוצמות הנחוצות ביום מבחן; 64 מחברי הכנסת היו מוכנים להתנכר לסקטורים מקצועיים בתוך האוכלוסייה שלנו, גם לרופאים, גם לאנשי ההייטק וגם לחלקים גדולים במגזר העסקי; 64 מחברי הכנסת היו מוכנים לקחת את הסיכון שנדרדר את אופי המשטר בישראל ונחליש את המחויבות שיש לאקזקוטיבה השלטונית לשרת את הציבור; ומעבר לכל אלה, 64 מחברי הכנסת התעלמו מגוש גדול באוכלוסייה הישראלית המוחה נגד הרפורמות המשטריות. ציבור שהגיע לרצף של הפגנות מחאה בתקופה העולה כבר על חצי שנה עם ילדים ומשפחות, כאשר חלק גדול ממנו מייצג כוח חיוני בבניית הכלכלה ובבניית הביטחון. מעין אטימות רגשית של 64 חברי כנסת מול רגשות של חלק גדול מהציבור בישראל, והטענה כי אסור להיכנע היא דבר הבל. בדמוקרטיה מקשיבים לציבור ומתחשבים בדעותיו.
אז אתן לכם דוגמה פשוטה ועובדתית למה זה אומר ששר לא משתמש בסמכות שניתנה לו על פי חוק. בתקופת כהונתי כחבר כנסת הייתי אחראי גם על המאבק בתאונות הדרכים. אז לא הייתה חובת שימוש בחגורות בטיחות בתוך העיר. למדתי את הנושא ונוכחתי שהיעדר חובה זו עולה לנו בחיי אדם. פניתי אל שר התחבורה המכהן ואמרתי לו: "השתמש בסמכותך על מנת להטיל חובת שימוש בחגורות בטיחות בנסיעות בתוך העיר, כפי שמקובל בעולם כולו". הוא סירב. לחצים שלי או של אנשי מקצוע לא השפיעו עליו. זה עלה בחיי אדם. התוכנית "כלבוטק" בטלוויזיה יצאה לעזרתי. היא אימצה ללא סייג את עמדתי והעבירה ביקורת חריפה על שר התחבורה. או אז הוא כן השתמש בסמכותו והטיל את חובת השימוש בחגורות בטיחות בנסיעות בתוך העיר. עקב זאת, עד היום ניצלו חייהם של מאות מאוכלוסיית המדינה.
דוגמה עובדתית נוספת מהעבר לעניין מינויים: לפני 40 שנה היו 3,000 חברי מרכז לתנועת הליכוד. 1,000 מתוכם היו גם עובדי מדינה, והם השפיעו על ההצבעות בבחירת נציגי המפלגה לכנסת ולממשלה. אין אני אומר שכל המינויים הפוליטיים הם פסולים. יש גם מינויים טובים, אבל ברור ששיקול הדעת אינו נקי. שרים בונים את כוחם בתוך המפלגה גם באמצעות מינויים אישיים, וחברי מפלגה שתמכו בשרים אינם מהססים להפעיל עליהם לחץ כדי לזכות במינויים.
חוק שאומר לנו ששר שקיבל סמכות - אינו חייב להשתמש בסמכותו הוא לאמיתו של דבר חוק הפועל מול כל מערכת החוקים המעניקה סמכויות לשרים לפעול למען קידום האינטרס הציבורי. חוק האומר לנו שכשירות של מינויים בשירות המדינה לא תעמוד במבחן - הוא חוק שידרדר את שירות המדינה לרעת הציבור. אבל 64 חברי כנסת היו מוכנים להצביע בעד חוק זה. חלקם ללא שהתעמקו במשמעויותיו, ללא שהשתתפו בדיונים ומתוך ציות עיוור, וזה צריך להדאיג מאוד את כולנו.