הסכמה פוליטית חריגה במקומותינו נרשמה בשבוע שעבר (2.8.2023) כשעבר ללא מתנגדים תיקון חקיקה לחוק העונשין, שקבע עבירה חדשה של גביית דמי חסות ("פרוטקשן"). התיקון בא על רקע התופעה הקשה, שרק הולכת ומחריפה, של גביית דמי חסות על ידי גורמים עבריינים. התופעה מוכרת במיוחד בדרום הארץ ובצפון הארץ, ובשנים האחרונות פגיעתה הרעה הגיעה גם לחברות ממשלתיות. למעשה, בעלי עסקים רבים מכל הסקטורים הכלכליים מתארים מציאות בלתי נסבלת של הכרח מצידם לשלם "פרוטקשן" לעבריינים "מקצועיים", כדי שעסקיהם ישרדו.
כך, למשל, 73% מהמשיבים לסקר של ארגון "השומר החדש" שנערך אשתקד, מסרו שחוו ניסיון לגביית דמי חסות ומהם כ-40% סיפרו שנאלצו לשלם בפועל. מחצית מהמשיבים באזור הדרום ציינו כי הם חוששים לחייהם מחמת הפעילות העבריינית בתחום.
איזו בשורה מביא התיקון החדש? אם עד כה האכיפה הפלילית נגד העבריינים הייתה בעיקר בעבירות "כלליות" של סחיטה בכוח וסחיטה באיומים, הרי שהעבירה החדשה לא כוללת דרישה להוכחת יסוד של איומים כלפי הקורבן או של קשר סיבתי בין איומים לבין הנעת הקורבן למלא את דרישת הסוחט.
כל שנדרש מעתה הוא להוכיח ניצול מצוקה של אדם החושש מפגיעה בגוף או ברכוש שלו או של בן משפחתו, כדי לדרוש או לקבל ממנו דבר שלא כדין, או בתמורה שאינה הולמת את הדבר באופן סביר, או בדרך של מתן תמורה שאינה הולמת בעבור מצרך שניטל ממנו.
זו הקלה משמעותית מכאן והלאה לאפשרות להוכיח את העבירה ולכך נוספה הקלה נוספת לתביעה בדמות של חזקת מודעות שמעבירה את נטל ההוכחה למי שדורש או מקבל תמורה או נותן תמורה שאינה הולמת בנסיבות שבה התקיימו תקום חזקה שאותו אדם ידע שהתמורה ניתנה עקב מצוקה, אלא אם יוכיח אחרת.
נקבעה גם נסיבה מחמירה שתוביל לענישה גבוהה יותר (7 או 9 שנים, לפי העניין, במקום 6 שנים בלבד), אם העבירה בוצעה תוך ניצול מצוקה של אדם תוך הפעלת איומים או בהטלת אימה בדרך אחרת, והכל כדי להניע אותו להיעתר ולתת דבר או תמורה.
לצד זאת, הרכיב שאולי הוא המשמעותי ביותר שהוסף ל"סל הכלים" במלחמה בדמי החסות הוא כלי של חילוט של רכושו של מי שביצע את גביית דמי החסות – גם חילוט בעקבות הרשעה בעבירה וגם חילוט "אזרחי", בנסיבות מסוימות, כלפי מי שלא הורשע ואפילו לא הואשם בעבירה.
תכלית תיקון זה היא להפוך את הפשיעה הזו - שמניעיה כלכליים - ללא משתלמת, ולהכיר בה כפשיעה כלכלית שדורשת התמודדות רבת זרועות, ולא להסתפק רק בכליאה.
יש לברך על תיקון החקיקה, שנועד לתת כלים חיוניים ללחימה בתופעה שהפכה כבר למכת מדינה", משבשת באופן קשה את חייהם ואת ביטחונם של רבים ופוגעת גם במשילות, ולמעשה בשני ערכים בסיסיים: הזכות לביטחון וחופש העיסוק.
אלא שתיקון חקיקה בלבד - לא די בו. נדבך קריטי הוא הגברה אפקטיבית של האכיפה, של השיטור ושל החשיפה. מתחייב שהמשטרה תציב את הלחימה בתופעת ה"פרוטקשן" בסדר עדיפות גבוה ותקצה לכך משאבים ואמצעים משמעותיים יותר. בין היתר, נדרש להפעיל יותר יכולות מודיעיניות, לגייס מקורות וסוכנים ולספק הגנה ראויה למתלוננים החוששים, אחרת לא תהיה תוחלת לדבר.
בשנים האחרונות תושבים מיואשים רבים איבדו אמון בכוחה של המשטרה לתת להם מענה והקימו מסגרות אזרחיות התנדבותיות שמבצעות סיורים ומקיימות הגנה מקומית. מציאות זו של "הפרטה" של הלחימה בדמי החסות היא תעודת עניות למשטרה ולמדינה ומלמדת גם היא כשלעצמה על אובדן משילות. תיקון החקיקה הוא אפוא התחלה טובה, אך רחוקה מלהספיק וכל גופי האכיפה חייבים "להיכנס לאירוע" כדי שהמציאות הבלתי נסבלת תשתנה.
הכותבת הינה ד"ר נילי כהן רוכברגר, קרימינולוגית מהמכללה האקדמית אשקלון