אמירתו הבוטה של השר לבטחון לאומי, איתמר בן גביר, בדבר היררכית הזכויות בין יהודים לערבים מעוררת תהיות. השאלות המתעוררות הנן מה מוביל אדם לחשוב בצורה גזענית שכזו ומה מאפשר לו לבטא את מחשבותיו בפומבי. התוקפנות הנה דחף הקיים בכולנו, זהו דחף השרדותי שגורם לנו להזהר, לאתר סכנה ולהגיב כדי להשמר, אנחנו ובני השבט שלנו.

התוקפנות בצורתה הגסה כבר פחות חיונית ברוב החברות המודרניות, האדם המפותח השכיל להפוך את התוקפנות להשגיות. בימינו דחף זה מביא אותה ללמוד ולהתפתח, העידון של הדחף מאפשר את קיום החברה המודרנית.  הסכנה הקיומית הנחווית, מתווכת על ידי החרדה, ומביאה אותנו להתלכד בקבוצה בעלתה אינטרסים השרדותים משותפים. מנהיג הרוצה בתחזוק הלכידות, גם בהעדר צורך, ילבה ויעצים את הסכנה ואת החרדה ובכך ימקד את תשומת הלב בסכנה ההשרדותית ולא בחמלה ובאמפטיה לאחר.

אמירה כמו זו של השר בן גביר, מטרתה להעמיק את הפיצול בין הקבוצות- אני והאחר, היהודים מול הערבים, השמרנים מול הליברלים. התגובות הקשות בארץ ובעולם, מביאות את הקהילה המותקפת לחוש כקורבן, כמאוים כאילו הסכנה מיידית, הקישור הבלתי נמנע ערבי נוהג-ישראלי מת. הזעם המתעורר לא מאפשר לאנשי הימין לבחון את הגוונים השונים של אמירה זו ולראות את הכשלים הלוגיים הטמונים בתוכה. 

בנוסף מיקוד תשומת הלב בקורבנות הטרור, מסיח את הדעת מפני הבסיס שעליו צומח הטרור, הכיבוש. יהא הפתרון המוצע לכיבוש רוב רובם של אזרחי המדינה כולל אנשי הימין אינם סבורים שיש מקום לאפלייה של המגזר הערבי. המיקוד בתוצאה ולא בסיבה, כטקטיקה דמגוגית נראה גם בטיווח של הטייסים, הרופאים והמוחים, המסר החדש כאילו עליה בערך הדולר נובעת מהמחאה ולא מחוקי ההפיכה שהולידו את הרפורמה, מנסה להסיח את הדעת מהסיבה ומתמקדת בתוצאת ביניים. 

התוקפנות והחרדה של בן גביר מביאים לאמירה שנאמרה והעדר המעצורים, או דווקא הביטוי המכוון, מטרתם חיזוק העמדה הגזענית והשמרנית. החיזוק לעמדה זו מיוחס להיותנו "עם סגולה" , נשאלת השאלה מה הכוונה בהיותנו "נבחרים" , האם אנו מייחסים לעצמנו זכויות על או שמא להפך אנו נוטלים על עצמנו חובות מוסריות נעלות. האם אנחנו אדוני הארץ (משילות) או שמא עלינו להוות דוגמא ומצפן מוסרי (שירותיות).

תחושת האדנות מלבה את השיח המתלהם, המשסה והאלים, לגיטימציה להתקפות כלפי קבוצות באוכלוסיה, ערבים, להט"בים, שמאלנים, ליברלים וכו' מראה על משיכה חזקה לכיוון של פיצול ועימות.

בכל ערב שבת מגיעים למחלקתי מתנדבים מהעיר, כדי לקבל את השבת ביחד עם מטופלינו, זוהי מצווה יפה וחשובה, במוסרי את רשימת המטופלים שיכולים לצאת ולהשתתף כל יום שישי עולה בליבי הרצון להתנגד, הפעם לא לשלוח..., אנחנו בעימות.., למה לשתף פעולה... אולם שבוע אחרי שבוע אני מכין רשימה ושולח את מטופלי לקבל את השבת. המחשבה שולטת על רגש התוקפנות והכעס. יש שיגידו תבוסתן, יש שיאמרו מובן מאליו.

כפסיכיאטר ופסיכותרפיסט אני מנסה להתבונן פנימה אל תוך עולם הנפש שלי, התבוננות זו מאפשרת לי לבחון את כל ההיבטים ולא להגיב מתוך תחושת הכעס והפחד. זו מטרת התהליך הטיפול, לאפשר הבנה ומרחב של התנהגות. הבחירה החופשית היא החופש מפני יצר התוקפנות הפנימי.  לכן אני מציע "חוק טיפול חובה חינם" לשרים ולחברי הכנסת כשלב ראשון. הנזק הנגרם לעם מהתנהלות אוטומטית, מהעדר גמישות ומהעדר חופש פנימי- הנו נזק שעלול להביא לקטסטרופה למדינת ישראל.