אנחנו בימים של חשבון נפש, של תשובה וסליחה. בתפילה, הגם שאנחנו מכים על הלב ומפנים אצבע כלפי עצמנו, הווידוי הוא בלשון רבים: אשמנו. יש בכך לקיחת אחריות של כלל על מעשיו של הפרט – תודעה עמוקה של סולידריות ואחריות משותפת. בדיוק כשצריך אותה. 

אָשַׁמְנוּ. בָּחַרְנוּ. גֵּרַשְׁנוּ. גֹּרַשְׁנוּ. דִּבַּרְנוּ דֹּפִי. הִפְגַּנּוּ. חוֹקַקְנוּ. סָבַרְנוּ. סֵרַבְנוּ. צָעַקְנוּ בְּקוֹל גָּדוֹל. צִעַרְנוּ

אולי עכשיו, אחרי חמש מערכות בחירות בשלוש שנים בהן ניסינו להכניע אחד את השני וכמעט תמיד "יצאנו תיקו", נצטרך לדבר. אחרי שהרגשנו איך זה כשקודש הקודשים שלנו עומד תחת מתקפה, כשציפור הנפש שלנו מאוימת, נצטרך לעצור ולדבר. כשנדבר, נבין גם שמשהו בנו באמת השתנה - "ידעתם בכלל שכשאמרתם שנגמרה לכם המדינה, אנחנו שמחנו שאולי היא סוף סוף נולדה?!". ברוח הימים האלה, ננסה לסלוח ולבקש סליחה - נגיד אחד לשנייה שלא חשבנו שככה זה יכאב ושגם אנחנו נחבלנו נורא. 

זה מסובך ומורכב לנו, אולי כי כבר לא מדובר במאבק "רק" בין ימין ובין שמאל, בין מזרחי לאשכנזי או בין דתי לחילוני. קווי ההפרדה הישראלים נעו, התטשטשו והתבהרו חליפות בשנים האחרונות – והתמקמו מחדש, מאתגרים דיכוטומיות ישנות ורטוריקה שעבר זמנה. מושגים מפעם חוזרים ועולים, ומשמשים בערבוביה באולפני החדשות והמבזקים: נבחרת הדירקטורים והאלטלנה, רצח רבין ועילת הסבירות, ההפגנות בקפלן והגירוש-התנתקות-עקירה מגוש קטיף, רכבת קלה כחמורה, חיזבאללה על הגדרות והטייסים – רגל פה רגל שם. עבר והווה, גיוס וסירוב, בעד הרפורמה ונגד ההפיכה, מחר משותף וקנטונים – הכול ביחד בחבית "חומר-נפש" ישראלי עם פתיל קצר במיוחד של חום יולי-אוגוסט.

המילים בינינו קשות ופוצעות, אבל לא פחות מהן – היו אלה הפעולות והמהלכים שקרו כאן בחודשים האחרונים שפגעו פגיעה קשה ברקמת הלכידות שלנו. "היחד הישראלי" נגע באש, נכווה ונרתע, נבהל מעצמו ומעצמנו. איכשהוא, יש משהו בהלמות הלב המואצות שלנו שדווקא עכשיו מרגיש מסונכרן, גם אם לא ביחד. כמו התמונה הזו, בדרך להפגנה שהחלפנו בינינו דגל - מין מרוץ שליחים ישראלי כזה, או אולי חילוף בעמדת השמירה. ככה, על מדרגות נעות בתחנת רכבת בירושלים, נזכרנו במה שהופקד בידינו. והיו עוד. 

בחסות "מחליפים מילה - יוזמת הנשיא לשיח ישראלי" מאות ואלפי ישראליות וישראלים יצאו לפגוש את האחרים מהם. התארגנויות אזרחיות וארגונים עזרו להם להיפגש בכיכרות הערים, באסיפות עם, בכנסים ובחוגי בתים. הם ביקשו קודם כל למדוד את הדופק - ביחד. לספר מה גרם להם לערעור העמוק ואז להקשיב לערעור של הצד שמנגד. לא ביקשו להסכים, גם לא לוותר, אלא בעיקר להיזכר שטמון בה, בשעה הזו גם פוטנציאל אדיר לכונן שינוי של ממש במה ובמי שאנחנו – ביחד!

יש בינינו מחלוקת עמוקות, אמיתיות, כואבות. לצד קידום שיח ודיאלוג, זה ברור לכל - לא נוכל לבנות שותפות מבלי לגעת במחלוקות ולהתמודד איתן בצורה אפקטיבית. יוזמת הנשיא היא מהלך לאומי המבקש לקדם את היכולת של החברה הישראלית לחיות יחד - להיות במחלוקת, אך לא בניסיון להכניע. לעסוק ללא פחד במה שמפריד בינינו – כך שנצמח וניבנה מהשונות שבינינו. התוכנית עשירה ומגוונת ופועלת בתוך בית הנשיא ומחוצה לו, ברחבי החברה הישראלית ובקרב העם היהודי כולו.

בשבועות האחרונים ובחודשים הקרובים נפגשו וייפגשו המוני ישראליות וישראלים "להחליף מילה". זה קורה במאות מתנ"סים ומרכזים קהילתיים, במקומות העבודה והעסקים, במכללות ובאוניברסיטאות, בהשתלמויות המורים ובמכינות הקדם-צבאיות ובעוד ועוד מקומות. על פי חזונו של הנשיא הרצוג, תגיע החברה הישראלית לגיל ה-80, גיל הגבורות, כשהיא מלוכדת ומאוחדת יותר, שומרת על גבולות המחלוקת וכותבת ביחד – עוד ועוד פרקים לסיפור המשותף ומלא ההשראה של ישראל. 

הכנסו לאתר בית הנשיא וקראו עוד על "מחליפים מילה: יוזמת הנשיא לשיח ישראלי" 
ובואו גם אתם להחליף מילה!

הכותב הוא יועץ לבית הנשיא, מרכז הפרויקט "מחליפים מילה"