בשמחת תורה כל קהילות העולם יקראו בתנ"ך את פרשת וזאת הברכה, המסיימת את חמשת חומשי התורה. משה, אבי הנביאים, מברך את שבטי ישראל כקולקטיב שבטים, בראייה כוללת של עם ישראל. המסר של משה בברכתו: "יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל".
האם זה אפשרי? כנראה שכן, אבל רק על ידי קיום סולידריות וערבות הדדית בין השבטים השונים, בקיומה של יַשְׁרוּת (integrity) וכבוד הדדי בין השבטים. לא קל להגיע למצב של יַשְׁרוּת וכבוד הדדי, שדורש השלת מטעני אינטרסים, אגו ויוקרה. הגורם האנושי והרגשי הוא מאוד קריטי, שכן בחיים כמעט הכל הוא אישי.
פרופ' ריצ'רד ת'אלר, חתן פרס נובל לכלכלה, מצא שהתכונות האנושיות והרגשיות של העדפות חברתיות והיעדר שליטה עצמית, משפיעות באופן שיטתי על החלטות וביצועי שווקים. הוא טבע את המונח "חשבונאות נפשית" - התמקדות בהשפעה הצרה של החלטה אינדיבידואלית, במקום לראות את ההשפעה הכוללת.
דומה שמשה, טרם מותו, מכוון ומאתגר את השבטים למתווה היַשְׁרוּת והאחדות, שבו נמצא גם המרכיב הדומיננטי של כלכלה התנהגותית מבית מדרשו של ת'אלר. משה כאומר לשבטים: בבקשה, תְּמַקְּדוּ את מאפייני המשאבים האנושיים הייחודיים שלכם למרחב שותפות חיובי, בראייה כוללת ובאחריות משותפת, של "יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל". רְאוּ כל שבט את מעלת חברו בשבט האחר ולא את חסרונו, דעו לוותר היכן שצריך, הפגינו שליטה עצמית כלפי השבטים האחרים, אל תנהלו חשבונאות נפשית של שבט אחד כלפי השני, עשו מאמץ לראות את הייעוד והאינטרס המשותף שלכם כעם שעומד על סף כניסתו לארץ, לקומם את ריבונותו ועצמאותו.
למרות שכל שבט מסגיר בתיקו האישי את ההיסטוריה והד.נ.א שלו, המסר של משה ברור: עליכם להתנהג כקהילה וכעם, על מנת לשמור ולחזק את האומה והמדינה בדרך: "מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב. וַיְהִי בִישֻׁרוּן (מלשון יַשְׁרוּת), מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל".
מודל היַשְׁרוּת והאחדות בנאומו של משה בפרשת וזאת הברכה מודגם בשתי דוגמאות: הראשונה בשותפות בין שבטי יהודה ויוסף, שני שבטים מאוד דומיננטיים, שכל אחד מהם מכוון למעלה, לכתר ההנהגה. השותפות והאחריות הכוללת לברית הייעוד ולשלמות העם מחייבות ששני השבטים ישתפו פעולה ביניהם וכל אחד יביא את היתרונות שלו למארג משותף בהנהגת עם ישראל. יוסף, יתרונו היחסי בהיותו "המשביר לעם", הדואג לצרכים הכלכליים הקיומיים, ואילו יהודה, יתרונו היחסי הוא בדאגה לצרכים הרוחניים. שותפות זאת מחייבת הדדיות בין השבטים, שעוגניה הם יַשְׁרוּת ואחדות.
הדוגמה השנייה בברכותיו של משה היא בשותפות בין השבטים יששכר וזבולון. האחרון עוסק בפיתוח שווקים ומסחר ודואג למקורות הכספיים ואילו יששכר מתמקד בחקלאות ולימוד תורה. אם נוהגים כמבוגרים אחראים, אפשר להביא לאחדות הניגודים ולשיתוף פעולה.
ספר דברים מסתיים באות ל': "לעיני כל ישראל", ואילו ספר בראשית מתחיל באות ב': "בראשית ברא". השילוב בין האותיות הוא - לב. מודל היַשְׁרוּת והאחדות יתקיים רק אם השבטים ירגישו זאת בלב. אז די לחשבונאות האישית. ואם נרצה ונאמין, זה יקרה ואז נוכל כולנו לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית.
הכותב הוא מנכ"ל עמותת מלב"ב וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן־גוריון