כולנו מקווים שלא ירחק היום וצה”ל יביס את חמאס ויביא לקץ שלטונו בעזה. אולם בעיית עזה לא תיפתר רק על ידי כוח. בסופו של דבר צריך למצוא פתרון מדיני לאופן ניהולה של הרצועה ביום שאחרי, וממשלת ישראל החליטה בינתיים לא להחליט. על מנת שהפתרון בטווח הארוך יהיה יציב ויבטיח שלום בגבולנו, יש לעמוד על מספר עקרונות. 

ראשית, לפלסטינים בעזה צריך להיות מה להפסיד על מנת שיבחרו בשימור המצב ולא נקבל שוב ושוב סבבים של מלחמות בלתי פוסקות. לשם כך יש לשקם את הרצועה ולהביא אותה למצב כלכלי שמיטיב עם רוב העם, בניגוד לדיכוי של חמאס שהביא לעוני משווע, למרות התמיכה הנדיבה שהגיעה מרחבי העולם.

שנית, צריך להביא למצב שבו התלות של עזה בישראל ובמצרים יורדת והיא יכולה להתנהל כלכלית כגוף עצמאי במידה רבה.

שלישית, הפתרון צריך לכלול הנהגה חדשה לרצועה, שמעוניינת בפתרון בדרכי שלום ותמיכה בינלאומית חזקה.

ולסיום, בהכרח ברור שכל פתרון יחייב את ההנהגה שתיבחר לאסוף את כל כלי הנשק מהרצועה ולהעבירם למדינה שלישית, להרוס את כל המנהרות ואת אמצעי הייצור של נשק, ולשמור על פירוז הרצועה על מנת לשמור על ביטחונה של ישראל.

פתרון שעונה על דרישות אלה עשוי לכלול הקמת נמל צף אשר יאפשר לעזה לייבא ולייצא סחורות באופן עצמאי. זה יוביל לסיום ה”מצור” על הרצועה. המכולות יוכלו לעבור בדרך מהנמל הצף אל עזה דרך תחנת בידוק ישראלית בחוף זיקים, באופן שיאפשר לנו לוודא שלא מיובאים אמצעי לחימה לרצועה.

היבט נוסף בפתרון המוצע כולל הרחבת השטח הזמין לתושבי עזה, על ידי העברת רפיח המצרית ושטחים נוספים בצפון סיני לידי עזה בתמורה כספית מתאימה. שטח מחיה נוסף יאפשר להוריד את צפיפות האוכלוסין הגבוהה ברצועה, לשכן את הפליטים בבתים ראויים, לפתח חקלאות, תעשייה ותשתיות כגון חשמל והתפלת מים. 

הדרך לפתרונות הללו חייבת לכלול העמדת הנהגה מתונה בעזה, שאינה כוללת את חמאס והג’יהאד האסלאמי, ושתתחייב לקיים בחירות בפיקוח בינלאומי מבלי שגורם קיצוני כלשהו, כמו חמאס, יוכל להציג מועמדים לבחירות. 

אני ממליץ לא להחזיר את הרשות הפלסטינית המושחתת לעזה. כדאי להטיל על מוחמד דחלאן, יליד הרצועה, שהוכיח את עצמו בעבר כמתנגד תקיף לחמאס וכאדם שמבקש ליצור קשרים עם ישראל, לעמוד בראש כוח משטרה חמוש בנשק קל לשמירת החוק והסדר ברצועה.

הפתרון, כל פתרון למעשה, ידרוש השקעה כספית ניכרת ותמיכה בינלאומית רחבה. את אלה יש לדרוש ממדינות ערב העשירות, ממדינות אירופה ומארצות הברית. התקווה היא שמרגע שיקבלו תנאים כלכליים הולמים ושלטון שאינו דכאני, יהיה לפלסטינים מה להפסיד ולכן יימנעו מהקצנה חוזרת. בכל מקרה, למדנו שעל ישראל להיות תמיד על המשמר, בבחינת “חומות גבוהות עושות שכנים טובים”.

יש אפשרות שאנשי חמאס או גורמים אחרים ברצועה יראו בהצעה הנ”ל פתח תקווה לעתיד הרצועה, ובתוך כך יצילו גם את עצמם ואת משפחותיהם, יהרגו את ראשי חמאס, ישימו קץ למלחמה וישחררו את בני הערובה. אפשר לעודד אנשים כאלה גם בתמורה כספית גבוהה. 

הכותב הוא מזרחן, קצין אג"ם ביחידה 8200 במלחמת יום הכיפורים, ממציא המזל"ט ומחבר הספר "לראות למרחוק כי בנפשי הדבר"