תגידו, זה רק אצלי ככה, או שאצל כולכם צץ הבאג המוזר במנגנון הזמן. כלפי חוץ נראה שהזמן פועל כרגיל. מחוגי השעון נעים בקצב הקבוע, הדקות חולפות ומצטברות לשעות שנערמות לימים, דפי לוח השנה מתחלפים, יום נכנס ויום יוצא, חודש בא וחודש הולך.
זמני הדלקת נרות בחנוכה 2023: מתי מדליקים נר ראשון ברחבי הארץ?
אבל עמוק בפנים, משהו מהותי במערכת השתבש, ובמקום לנוע בקו ישר קדימה, מאז אותו בוקר איום של שמחת תורה הזמן כאילו נע במעגלים, חג וסובב סביב עצמו, לא מתקדם לשום מקום, משאיר אותנו תקועים באותו יום נורא לנצח.
אכן, הזמן הוא מושג סבוך ומורכב, שלא תמיד ניתן להבינו. קחו למשל את הברכה שנברך כולנו היום בערב עם הדלקת נר ראשון של חנוכה, כאשר לאחר שנברך את ברכת ההדלקה נוסיף ונברך גם את ברכת הנס ״שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה״.
ואם פעם אחת, במקום להתמקד בהבדל המוזיקלי בין מנגינת ה״אאאמן״, ובין המנגינה הזהה להפליא של פרסומת חברת הביטוח, תחשבו גם על מילות הברכה, תגלו שהניסוח ״בימים ההם בזמן הזה״ הוא בעצם אוקסימורון לא ברור. שהרי אם מדובר בנסים שנעשו, אז, ״בימים ההם״, בעבר ההיסטורי הרחוק של תקופת החשמונאים, אז איך זה בדיוק ״בזמן הזה״? ואם מדובר בנסים שנעשו לנו ״בזמן הזה״, אז מה פשר ההפניה ״לאבותינו״.
כרגיל, תירוצים לא חסר. וההסבר המקובל הוא שהמילים ״בזמן הזה״ הן בעצם בקשה ותפילה שהקב״ה ישחזר את הנסים שנעשו ״בימים ההם״ ויחולל אותם, שנית, גם לנו כעת - ״בזמן הזה״.
אבל דווקא השנה, מתוך מצבנו הנוכחי, אני מרגיש שאני מבין לראשונה את הכוונה האמיתית הטמונה בניסוח המפותל של הברכה: אם יש דבר אחד שהשתנה אצלי עקב מאורעות שמחת תורה, הוא בעיקר תפיסת ציר הזמן.
הקולות והתמונות המזעזעות, התיאורים האיומים, שנראים כאילו יצאו מדפי ההיסטוריה של מסעות הצלב, הפוגרומים, ושאר אירועים עקובים מדם בעברו של עמנו, אך למרבה ההלם והתדהמה התרחשו ממש פה אצלנו, כאן ועכשיו, כיווצו עבורי לגמרי את ציר הזמן ההיסטורי, שעד כה העניק אשליה כאילו מדובר בתופעות מרוחקות ומנותקות שיכלו להתרחש רק אי פעם בעבר הרחוק, והזכירו לי את האמת הנצחית, שבעצם שום דבר לא השתנה, וגם אני, כמו כל יהודי, נמצא על אותו רצף היסטורי, שהוא הרבה יותר צר וקצר משחשבנו. וכל אותם הדברים שנהגנו להדחיק ולחשוב שהם נכונים רק ל״ימים ההם״, עדכניים ותקפים נצחית, גם ״בזמן הזה״.
כשנדליק הערב את נר החנוכה, נחשוב על כל נרות החנוכה שהודלקו אי פעם לאורך ההיסטוריה של עמנו, בתקופות אחרות, ובמקומות ובמצבים שונים, ונזכור שהנר הקטן שלנו הוא המשך ישיר של אותה שרשרת נרות ארוכה, שראשיתה בנר הראשון שהודלק במנורת המקדש.
ובדיוק כשם שאז, "בימים ההם״ ולאורך כל הדורות, בזכות האמונה הבלתי מתפשרת באלוקי ישראל, שהיא סוד כוחם של לוחמינו הגיבורים, הקב"ה חולל לנו נסים ונפלאות, כך גם ״בזמן הזה״, אור נרות החנוכה ינצח את חשיכת הגלות הנוראה, ויביא לנו את אור הגאולה במהרה.
הכותב הוא שליח חב״ד לשכונות הצפון החדש ורב בית הכנסת "סי אנד סאן", תל אביב