ככלל, וביתר שאת, בעקבות הזוועות שבוצעו על ידי חמאס ב־7 באוקטובר, אין גורם מדינתי או אחר במזרח התיכון שמניח על השולחן מפת דרכים בת קיימה ליום שאחרי המלחמה הנוכחית. ישראל, השקועה במימוש מטרתה הדחופה ביותר - ניצחון במלחמת האין־ברירה הנוכחית והשמדת חמאס - אינה פנויה להתמודד עם הנושא הזה, לפחות לא בגלוי. לתפיסתה, השיח על היום שאחרי אף עשוי לרמוז לאויביה שירושלים פחות מנחושה להגיע ליעד שהציבה לעצמה, זה של השמדת היכולות הצבאיות והלוגיסטיות של חמאס ושל שאר גופי הטרור ברצועת עזה. ולפיכך, היא מעדיפה שלא לעסוק בנושא באופן גלוי בשלב הנוכחי.
מדינות ערב, הגם שהן אינן דמוקרטיות, מופעלות במידה רבה בידי הציבורים שלהן, ומושפעות מאוד מנטיית הרחוב למתוח ביקורת על ישראל – ולכן נמנעות מלפעול באופן שעלול לגרום לתסיסה. במקביל, עסוקות חלק ניכר ממדינות ערב במניעת דליפת המלחמה פיזית לתוך שטחיהן. רובן ממתינות לתוצאות המלחמה. אף מדינה באזור לא תרצה להיראות כשותפה של הצד המפסיד ולא תכבד אותו. אין כלל ספק שאף אחת ממדינות ערב אינה זקוקה לישראל חלשה. רק בעקבות ניצחון מובהק על ישויות הטרור ברצועת עזה, תשוב ישראל להיחשב כשותפה פוטנציאלית ראויה.
בהתחשב בחוסר ההתלהבות המוזכר לעיל מצד מדינות האזור להציע מפת דרכים אמיתית - ולא הצהרתית - שמתארת כיצד אמור האזור להיראות בעקבות המלחמה הנוכחית, ובהתחשב באפשרות השלילית מאוד שמפת דרכים שכזו תוכתב לישראל על ידי גורמים חיצוניים מבלי שלירושלים תהא תשומה משמעותית באשר לתכניה, חשוב להניח את חמש אבני היסוד של מפת דרכים כזו כבר עכשיו.
אבני היסוד
ראשית, מוטלת על ישראל האחריות והחובה להשיב את החטופים ולהשמיד את חמאס - מבחינת ההנהגה עצמה, היכולות הצבאיות ומנגנוני "יצוא" האידיאולוגיה הרדיקלית שלו בתוך ומחוץ לרצועת עזה. גם הגדה המערבית צריכה להתנקות מקבוצות הטרור שלה, שממשיכות להיות חמושות, מאומנות וממומנות על ידי איראן. כמו כן, יש למגר את חמאס וקבוצות טרור פלסטיניות נוספות בלבנון.
שנית, נדרשת יצירתה מחדש של מערכת החינוך כולה, הן ברצועת עזה והן בגדה המערבית. יש להפסיק כל הסתה, אינדוקטרינציה ושנאה, לרבות פירוק סוכנות אונר"א, שבמקום למלא את תפקידה להביא למיגור הסבל של פליטים פלסטינים, פועלת ב־75 השנים האחרונות להנצחת האומללות, העוני והאינדוקטרינציה בקרבם. יש צורך לייצר סילבוס ותוכניות לימוד חדשות, הצופות פני עתיד ומעניקות כלים מעשיים לצעירים הפלסטינים. לצד יצירת מערכת חינוך חדשה, תוכני לימוד דתיים ואחרים חייבים להיות תחת פיקוח מצד גורמים חיצוניים. קרי, יש להקים מנגנון פיקוח בלתי תלוי שיוודא שלא תתבצע הסתה.
שלישית, תחל בנייה מחודשת של תשתיות, מקורות הכנסה בני קיימה והזדמנויות תעסוקה שיפיחו תקווה בעם הפלסטיני ובאזור כולו.
בתום עשור של חינוך מחדש, ובכפוף ליציבות והיעדר עיסוק בהסתה ובטרור - חשוב להציב יעד של הקמת שתי ישויות פלסטיניות מפורזות, משגשגות ועצמאיות לחלוטין - האחת בגדה המערבית והשנייה בעזה. זאת אבן היסוד הרביעית, ואת זה יש לעשות כשקואליציה של שלוש־ארבע מדינות מערביות (דוגמת ארה"ב, בריטניה, גרמניה) ינהלו את רצועת עזה בעשור הראשון, בהיבטים האזרחיים, הלוגיסטיים והצבאיים שלה. זאת, בשיתוף עם מצרים, סעודיה ואיחוד האמירויות, כשלישראל תעמוד זכות הווטו בכל נושאי הביטחון. הסיבה לכך ששלוש או ארבע מדינות כאלה, ולא אחת, ישלטו בו־זמנית ברצועה היא להפחית את המשקל האדיר של המשימה מכל מדינה.
מצרים, ששבה ומדגישה שהיא לא מעוניינת לקבל על עצמה את המשימה, תוכל ליהנות מהמכרזים שיפורסמו לבנייתה מחדש של רצועת עזה. בכך, היא גם תתרום באופן קונסטרוקטיבי ליצירת מקורות הכנסה בעבור הפלסטינים. במשך אותו עשור ראשון, לישראל תהא אומנם סמכות וטו על הביטחון הכולל של הרצועה, בדגש על ציר פילדלפי ומניעת תכנון וביצוע פעילות טרור, אולם הביטחון היומיומי ינוהל על ידי המעצמות המערביות המוזכרות לעיל, ולא על ידי ישראל עצמה. זאת, בין היתר, כדי להדגים שלמרות הצורך להגן על אזרחיה מפני טרור - אין לישראל כל רצון לשלוט בעזה ו/או על הפלסטינים.
הרעיון הוא להכין את הרצועה לשלטון עצמי. בעקבות "תקופת ניקוי" זו, שעשויה כאמור להימשך כמה שנים ואף כעשור, עשויה להתחיל להתגבש הנהגה מקומית חדשה, לא רדיקלית וצופה פני עתיד. לפי שעה, לא ניתן להטיל זאת על המשפחות המובילות הקיימות, שכן יש לזכור כל העת את הסכסוך הפנימי העצום שעדיין מאפיין את החברה הפלסטינית ברצועת עזה, כמו גם במקומות אחרים, ועלול לטרפד כל ניסיון לייצב מחדש את האזור.
הצעד המשלים הוא למעשה הקמה בו־זמנית ומיידית של קואליציה בינלאומית נגד איראן, מפיקת־העל של חוסר היציבות האזורי ומי שתכננה בקפידה את ההתנפלות הכוללת של זרועות הטרור שלה על ישראל ונגד ארה"ב. אם הקואליציה הזו לא תוקם מיד, אז החות'ים בתימן, המיליציות האיראניות בעיראק, אלו שבסוריה, חיזבאללה וחמאס בלבנון, חמאס והג'יהאד האסלאמי בגדה המערבית וחמאס בעזה - כל אלה ימשיכו לשגשג ולזרוע הרס גם לאחר המלחמה.
הכותבת היא ח"כית ודיפלומטית לשעבר, מומחית לענייני מדיניות חוץ והזירה הערבית
[email protected]