ההיסטוריה מלמדת אותנו כי הצד המנצח הוא שמכתיב את התנאים לצד המובס. אך לא כך אצלנו, במלחמת "חרבות ברזל". חמאס הארור טבח בנו בבוקר ה־7 באוקטובר. 1,400 איש, אישה ותינוקות. הוא אף שבה מאות ישראלים וגופות של הרוגים. בעסקת החטופים הוא דרש על שחרור כל חטוף, מסירת שלושה מחבלים צמאי דם לידיו, הפוגה - וכן מאות משאיות של אוכל, תרופות ודלק.
אנו חשים שידינו קשורות לאחור, בשל העובדה כי בידי חמאס חטופים ישראלים בגילים שונים. על כל עשרה חטופים ששבו אלינו, שוחררו 30 מחבלים נתעבים, שעלולים בעתיד להרוג בנו - כפי שהוכח בעבר, למשל בעסקת שליט. מקומם מאוד שחמאס מנהל כלפינו לוחמה פסיכולוגית כדי לשבור את החברה הישראלית. הוא מודע לכך שאנו רגישים לחיי אדם, והקלף שלו הוא החטופים המצויים בידיו. הלחץ בא לחזק את עמדתו האכזרית, ששחרור החטופים ייעשה לפי הכללים שלו.
אלא שבו זמנית מתרחשות כאן הפגנות למען שחרור החטופים. במקום להפנות את הזעם כלפי הצלב האדום וכלפי סנוואר, הלחץ מופעל על ממשלת ישראל. ברור לכל שישראל מחויבת לשחרור החטופים, וכל לחץ נוסף פוגע בישראל. אין טעם רב בהפעלת הלחץ הזה, שרק מגדיל את המחיר שאנו משלמים על כל חטוף. הדבר משחק לידיו של סנוואר, שהיה שנים רבות בכלא ישראלי, הוא דובר עברית רהוטה ומכיר את הבטן הרכה שלנו: רגישות לחיי אדם ומחויבות לאזרחים.
ההפגנות למען החטופים פוגעות בהשגת מטרות ישראל. ככל שהלחץ על הממשלה גובר, מחיר החטופים עולה. והתשלום הוא לא רק בשחרור מחבלים, אלא בעצירת הלחימה. רק בהיותו במצב נואש פנה סנוואר לישראל והציע עסקת חטופים הכוללת עצירת לחימה. חמאס בהנהגתו ירד על ברכיו וביקש הפסקת אש בתמורה לשחרור חטופים. עם כל האמפתיה וההבנה לכאבן הבלתי נתפס של משפחות החטופים, אסור לישראל לעצור. המטרה המרכזית של מלחמת "חרבות ברזל" היא מיטוט חמאס והשמדת יכולתו הצבאית. לעומת זאת, אם חמאס ישיג את יעדו ויצליח לבטל את המשך הלחימה תמורת ערבויות בינלאומיות (חסרות כל ערך), זו תהיה תבוסתנו.
בן שטרית הוא נשיא הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו; חקק הוא משורר.