"למה יש אנשים רעים?", פונה אליי פעוטה קטנה עם עיניים כחולות ותלתלים זהובים. "את יודעת שיש טילים טובים שמגינים עלינו מהטילים הרעים?", ממשיך פעוט אחר.

"זוועות שלא הכרנו": במערכת בריאות הנפש דואגים מהשלכות השבעה באוקטובר

כך פונים אליי פעוטות רכים בעת ביקורי במעון שאותו אני מלווה במסגרת עבודתי כפסיכולוגית התפתחותית המדריכה את הצוות הטיפולי־חינוכי. "הם מדברים על זה כל הזמן", מספרת לי המטפלת בעיניים עצובות.

השבת השחורה והמלחמה שבעקבותיה פגעו בכולנו - מקטן ועד גדול. בניגוד ל"גדולים" שיכולים לדבר, לבקש עזרה, להבין ולהסביר מה קשה להם, ילדים לא תמיד מסוגלים להסביר במילים מה הם מרגישים. הם עדיין לא מסוגלים להבין מה קשה להם, לחבר בין התחושות לאירועים מסביב או לבקש עזרה.

הפעוטות והילדים לא מבינים את פשר השינויים שהתרחשו במציאות שלהם. עבורם, שמירה על שגרה היא צורך התפתחותי חשוב המאפשר תחושות ביטחון, יציבות והתפתחות תקינה. מחקרים פסיכולוגיים רבים מראים כי לחץ ושינויים בשגרה אצל ילדים צעירים עלולים לפגוע בתחומי התפתחות שונים כגון: ויסות, שינה, אכילה, משחק, קשב וריכוז, שפה ואפילו חשיבה. פגיעה זו יכולה לבוא לידי ביטוי בעיכוב התפתחותי, קשיי התנהגות וחוסר פניות ללמידה.

את הקשיים הללו קשה לזהות ולאתר באופן מיידי וכך הפעוטות עלולים לשאת את הקושי ללא טיפול מתאים ועם הזמן לצבור מחירים ונזקים רגשיים והתפתחותיים שאולי יופיעו רק בגיל מאוחר.

לאחרונה ציין משרד הבריאות כי ישראל נמצאת בעיצומה של שעת חירום לאומית ובמשבר בריאות הנפש הגדול בתולדותיה. לשם כך הגדיל המשרד את האפשרויות לפנייה לטיפול פרטני. אך עם זאת, הטיפול בטראומה לגיל הרך הוא טיפול מערכתי הכולל טיפול וליווי לצוותים במסגרת החינוכית ולמשפחה כולה, והוא חייב לכלול גם הדרכה לצוותים באשר לאיתור פעוטות וילדים במצוקה ובסיכון התפתחותי ולהפנותם לטיפול מקצועי מתאים.

הדרכות וטיפולים מסוג זה ניתנים על ידי הפסיכולוגים החינוכיים וההתפתחותיים במעונות ובגני הילדים כחלק מעבודתם בשירות הפסיכולוגי החינוכי/התפתחותי ברשות המקומית. אולם, לאורך השנים סבלה הפסיכולוגיה הציבורית בישראל מחוסר תקינה מספקת וקושי לאייש תקנים בשל תנאי העסקה מבזים ביותר. פסיכולוג בשירות הציבורי מרוויח כ־50 שקלים לשעה והתקן המקובל הוא פסיכולוג לכל 1,000 ילדים. בפריפריה המצב אף גרוע יותר. במעונות לגיל לידה עד 3, משרד החינוך אף לא מתקצב תקן לליווי פסיכולוגי כלל. המצב קשה בשגרה ומחריף עוד יותר בחירום לנוכח הצרכים האינטנסיביים והאקוטיים.

המדינה כולה חווה טראומה מתמשכת, ובהיעדר מענים מתאימים, הטראומה של הגיל הרך תמשיך ללוות אותם, את משפחותיהם ואת כולנו כחברה עוד שנים קדימה.

רק הצלה של הפסיכולוגיה הציבורית דרך הסכמי שכר והחזרת הפסיכולוגים המומחים למערכת הציבורית תוכל למזער את הנזקים הנפשיים ולהבטיח מענים אבחוניים וטיפוליים הולמים לילדים ופעוטות לפני שיהיה מאוחר מדי. זו צריכה להיות מחויבותם של נבחרי הציבור לטובת העתיד והרווחה הנפשית של דור העתיד. של כולנו. 

הכותבת היא פסיכולוגית קלינית, התפתחותית וחינוכית מומחית, נציגת פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית