הסירוב האחרון של נציג הוועד הבינלאומי של הצלב האדום להביא תרופות מצילות חיים לישראלים שנלקחו כבני ערובה בעזה, הביא את תשומת הלב לאיזון העדין של סיוע הומניטרי וסכסוך פוליטי. לדברי ראש הממשלה בנימין נתניהו, הצלב האדום דחה את הבקשה למסור קופסת תרופות לבני הערובה, החלטה שעוררה זעם בישראל.
בתגובה מזעזעת למבקרים על כך שלא עשו מספיק כדי לבקר את בני הערובה, מיריאנה ספולאריץ', ראש הצלב האדום, אומרת שישראל צריכה להתייחס לדרישות החמאס לפני שהארגון שלה יוכל לפעול בסיוע לחטופים. היא מאמינה שלישראל יש אחריות במצב.
קבוצות הומניטריות הן כבר זמן רב רודפי שלום, צדק וזכויות אדם, ולעתים קרובות פועלות ללא לאות כדי להגן ולתמוך באוכלוסיות פגיעות ברחבי העולם. עם זאת, היה חריג אחד בולט במשימתם לקום ולהוקיע את מעשי הטרור האכזריים נגד יהודים. פעם אחר פעם במהלך השנים, אנו עדים לרציחות המזעזעות והבלתי אנושיות של פרטים יהודים בידי חמאס וקבוצות קיצוניות אחרות.
אפשר היה לחשוב שאחרי הרציחות הברבריות המזעזעות ב-7 באוקטובר, חטיפות, אלימות והחרדה, עם דיווחים על נשים שנאנסות, משפחות נקרעות וילדים חפים מפשע היו נתונים לזוועות שאי אפשר לתאר, האו"ם והארגונים הצלב האדום היו מדברים, אך למרבה הצער נבחר לשמור על שתיקה בולטת, לא לגנות את המעשים הברבריים הללו ולעמוד בסולידריות עם הקהילה היהודית, כאשר רבים מנציגיהם נמצאים במשכורת של חמאס במשך שנים, כולל כלי תקשורת מהזרם המרכזי שאינם מדווחים את האמת.
דיווח מטריד אחד נורא, שעדיין לא זכה לגינוי על ידי הקהילה ההומניטרית, הוא התקרית המצמררת של צליית ילד למוות ב-7 באוקטובר מול אמו במטבח שלהם, בגלל שגרם לאם לעמוד מהצד ולהסתכל. מעשה האכזריות המחריד הזה הוא רק דוגמה אחת לסבל הבלתי נתפס שסבלו משפחות יהודיות מידי מדכאיהם. המצוקה הזו התעלמה במידה רבה על ידי אלה שמתיימרים לדוגל בזכויות אדם. איך אפשר לישון בלילה אחרי ששומעים סיפור כזה ובוחרים בשתיקה במקום לדבר ולשתף את העולם ברצח ברברי שכזה של אזרחים חפים מפשע.
מעשה נוסף של רצח מזעזע ברברי שביצע חמאס ב-7 באוקטובר הוא התיאור של חיתוך בטן של אם יהודייה בהריון לעיני בעלה וילדיה, הוצאת התינוק וירי בראשו, ולאחר מכן הוצאה להורג שלא כדין של האם והאב מול ילדיהם.
הכישלון להוקיע את הפעולות הברבריות הללו מהווה נקודה עיוורת בולטת במחויבותה של הקהילה ההומניטרית לעמוד על הזכויות והכבוד של כל האנשים. זה מעלה שאלות קשות לגבי העקביות והכנות של תמיכה בזכויות אדם ונכונותם להתבטא נגד אי צדק, ללא קשר לזהות הקורבנות.לשתוק לנוכח הפרות זכויות אדם חמורות כאלה אינו רק בגידה בעקרונות היסוד של הומניטריות אלא גם ויתור מסוכן לכוחות השנאה וחוסר הסובלנות. על ידי העלמת עין מהסבל של הקהילה היהודית, קבוצות הומניטריות מסתכנות בפגיעה באמינותן וביעילותן במשימתן ליצור עולם צודק ושוויוני יותר.
הכתבת המיוחדת של האו"ם לזכויות פלסטינים פרנצ'סקה אלבניז, שהפכה לדמות מקטבת בשל דבריה השנויים במחלוקת וביקורת חד-צדדית על ישראל. הערה אחת כזו שעוררה תגובה רחבה היא ההשוואה התכופה של אלבניה בין ישראל לנאצים, במיוחד ביחס למדיניות ישראל כלפי הפלסטינים. השוואה זו זכתה לגינוי נרחב כפוגענית ומעוררת דלקת עמוקה, מכיוון שהיא לא רק ממזערת את זוועות השואה אלא גם עושה דמוניזציה למדינת היהודים.
בנוסף, אלבניז עוררה מחלוקת נוספת בכך שהציעה שישראל ונוצרים אוונגליסטים אמריקאים מנצלים את האנטישמיות כדי להשתיק את מבקרי ישראל, תוך ביטול דאגות לגיטימיות לגבי אנטישמיות ככלי לדכא ביקורת על מדיניות ישראל. יתרה מכך, הצהרתו של אלבניה לפיה אין זה פשע בינלאומי להרוג חיילים זכתה לביקורת על התעלמותה מהמשפט ההומניטארי הבינלאומי ומההגנות המשפטיות הניתנות ללוחמים בסכסוכים מזוינים. הערותיה המצביעות על כך שהיא אנטישמית ועלולה להיות במשכורת של חמאס מטרידות מאוד ומדגישות עוד יותר את הצורך בייצוג חסר פניות והוגן באו"ם.
החלטתו של אלבניז לשתוק בעניין הרצח והאונס הברברי של יהודים, תוך ציור של חמאס כקורבנות, פשוט בלתי מתקבלת על הדעת. באחריות נציגות האו"ם לקיים ולקדם את זכויות האדם ולגנות כל צורות של אלימות ותוקפנות, ללא קשר לשחקנים המעורבים. זה זמן רב שהאו"ם וארגוני זכויות האדם ייקחו אחריות על האנטישמיות שלהם, ההטיה נגד ישראל ותמיכתם בטרור. השימוע ההיסטורי האחרון של ועדת החוץ וזכויות האדם בגבעת הקפיטול, בראשות חבר הקונגרס כריס סמית', מסמל צעד מכריע בטיפול בהטיה ארוכת השנים של האו"ם נגד ישראל ובצורך של הקהילה הבינלאומית לדרוש קץ לפרקטיקות מוטות אלה. .
העדויות שנמסרו במהלך הדיון שפכו אור על היחס הלא צודק שישראל זוכה לה באופן עקבי מהאו"ם. עדים, כגון קבוצת כלבי השמירה של האו"ם הלל נוייר שבסיסה בז'נבה, שוויץ, הקוראת להתפטרותו של אלבניז ועדות לשכת המסחר היהודית האורתודוקסית, הדגישו את הצורך להטיל על האו"ם דין וחשבון לקידום האנטישמיות שלו ולהתייחס לפרקטיקות המוטות המערערות את המקור שלה, במטרה לקדם שלום וביטחון עולמיים.
הדגשת הצביעות של האו"ם עם מינויה של איראן לעמוד בראש ועדת זכויות האדם של האו"ם, למרות הפרות זכויות האדם שלה, ובמקביל גינוי את ישראל הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון על מעשיה.
הטיפול של האו"ם בסכסוך הפלסטיני-ישראלי נפגם בהטיה ובסטנדרטים כפולים, כפי שמעידים העלמת עין מהזוועות שבוצעו על ידי חמאס. במקום לגנות את רצח ישראלים חפים מפשע על ידי פלסטינים, האו"ם בוחר להצדיק את המעשים הנתעבים הללו ולעשות דמוניזציה של מתנחלים ישראלים הפועלים בהגנה עצמית כתוקפנים. למעשה, חמאס הוא זה שרוצח את עמו וגונב סיוע הומניטרי המיועד לאוכלוסייה הפלסטינית שנשלחה על ידי ישראל.
הצלב האדום, שהואשם מספר פעמים בשיתוף פעולה עם חמאס, הוא עדות נוספת לגישה המוטה של האו"ם לסכסוך. במקום להטיל על ההנהגה הפלסטינית דין וחשבון על השימוש לרעה בכספים ומתקנים, האו"ם ממשיך לקרוא ליותר סיוע הומניטרי מבלי לטפל בגורמים השורשיים של החמאס להחרים את הסיוע ההומניטרי שנשלח לאזרחים הפלסטינים בעזה ולירות לעברם ולרצוח אותם. ילדים ואזרחים פלסטינים שמנסים לעצור אותם או לקחת מהאספקה.
יתרה מזאת, הצביעות של מדינות המערב, האוסרות על יחידים יהודים להיכנס לשטחיהן תוך שהיא מאפשרת לבעלי קשרים פלסטיניים לעשות זאת, היא מראה ברור של משוא פנים. הכישלון של האו"ם לטפל בחוסר העקביות הללו ולחייב את כל הצדדים באחריות מנציח את מעגל האלימות והסבל.
האו"ם לא רק לא מצליח להוקיע את הטרור על יהודים אלא גם לא מצליח לגנות את הפעולות הברבריות של חמאס על עמו ולקדם סיוע הומניטרי לעזה כשהם יודעים שחמאס מחרים את הכל והוא לא עושה את זה לעם אבל לא מצליח לקרוא הם החוצה.
דוגמה לאופן שבו האו"ם העלים עין לאחרונה מפעילי חמאס כדי להגן על כרטיס האנטי-ישראלי ההומניטרי שלהם שלא מגנה את חמאס, הייתה כשלוחמי חמאס ירו יריות חיות לעבר אזרחים עזתים שקיבלו סיוע ממשאיות הנושאות אספקה הומניטרית ממעבר רפיח לאזרחים. שחמאס החרים, תוך ירי למוות בנער פלסטיני חף מפשע, אחמד פולה, בעודו לוקח סיוע ממשאית הומניטרית. הדבר עורר זעם ואלימות נוספת בתוך הקהילה הפלסטינית וכתוצאה מכך פרצו עימותים בין בני משפחת פולה ופעילי חמאס בשכונת תל א-סולטן בה הוצתה תחנת המשטרה והוצתו צמיגים.
הגיע הזמן שהארגונים הללו יכירו בכישלונם לדבר נגד היחס האכזרי ליהודים, להכיר באנושיותם ובסבלם של כל האנשים, ולנקוט עמדה נועזת וחד משמעית נגד הזוועות שבוצעו נגד הקהילה היהודית. כל דבר פחות יהווה שירות רע לעקרונות החמלה, הצדק והסולידריות העומדים בלב עבודתם.
הכותב הוא מנכ"ל orthodox Jewish chamber of commerce