אנו מצויים כבר בחודש השלישי ללחימה ברצועת עזה. כזכור, החלטת הלחימה נגזרה מהתרחשותה של מיני-שואה בעוטף עזה, אותן עשר שעות ב-7 לאוקטובר שהזכירו במאפייניהן את הגרועות שבמאורעותיו של העם היהודי. כך, ביום בהיר אחד, בתי מגורים פסטוראליים בקיבוצי עוטף עזה הפכו לקרמטוריומים שבהם נשרפות משפחות שלמות. כך, פסטיבל מוזיקלי הפך להיות שטח השמדה המזכיר אקציות בדמות אירועי באבי-יאר, בהשתתפות אזרחים רבים שנכנסו מרצועת עזה.
והנה, לאחר זוועות אלה, התקבע נרטיב מעוות שעל פיו ארגון החמאס אחראי בלעדית להתרחשותן של הזוועות האמורות, בעוד אזרחי העם הפלשתינאי המצויים ברצועת עזה הוגדרו כ-"בלתי מעורבים" ואולי אף כ-"קורבנות" של משטר החמאס.
נרטיב מעוות זה, אף הוליד מחשבות על הותרתם של תושבים אלו בערי הרצועה תחת שלטון או משטר אלטרנטיבי. אולם, בפועל, נרטיב זה מסמל ניתוק מוחלט מהמציאות ויש בו כדי להמשיך את הגישה המסוכנת ששלטה בתודעתנו עובר לאירועי ה-7 לאוקטובר, ובמה הדברים אמורים?
בהתאם לכל הנתונים והמחקרים הרלוונטים, תנועת החמאס הינה תנועה עממית. זו תנועה שצמחה מן העם הפלשתינאי (מן האוכלוסייה האזרחית), היא איננה תנועה "שנפלה מהירח" והשתלטה על האוכלוסייה האזרחית בניגוד לרצונה, אלא דווקא כזו המשקפת את רצון האוכלוסייה לממש את חזונם לבצע שואה ביהודים ולכבוש את יפו, חיפה ורמלה.
צבא החמאס הוא צבא העם, תנועת החמאס זכתה למנדט מלא מהעם הפלשתינאי בעזה, האוכלוסייה האזרחית הייתה "בית הגידול" ו"בית החרושת" לייצור לוחמיה ולייצור מפלצות-אדם שביצעו את זוועות ה-7 לאוקטובר. כמו גם, שהאוכלוסייה האזרחית הייתה התשתית והחממה לכל לוחמי החמאס.
אפילו האופוזיציה הפנימית לחמאס (תנועת הג'יהאד האיסלמי) אף היא דוגלת בהשמדת העם היהודי, וכך גם יתר הפלגים האחרים. למעשה, אין ולו נציג ציבור אחד או איש דת אחד ברצועת עזה שגינה את המיני-שואה שבוצעה כאמור, מה שמעיד על רחשי הציבור של האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה.
יוצא, אפוא, כי רוב רובו של העם הפלשתינאי (שכל האתוס של הגדרתו מבוסס על השמדת היישות הציונית), הוא זה החפץ ברציחתו והשמדתו של העם היהודי, בעוד שתנועת החמאס היא אחת מהשתקפויות והנגזרות של מטרותיו האמיתיות.
מכאן, שהנרטיב הפוטר מאחריות את האוכלוסייה האזרחית על מעשיה, בהיותה ה"בית מפעל" לייצור פלוגות האיינזצגרופן, ובהיותה תומכת מובהקת בהשמדת העם היהודי (דרך השתקפות כל נציגיה), הוא נרטיב מעוות שיש בו כאמור כדי לפטור מאחריות את האשמים העיקריים למאורעות ה-7 לאוקטובר, ולהחטיא את מטרות מלחמת ההגנה העצמית של מדינת ישראל.
האויב האמיתית לקיומו של העם היהודי, איננו רק תנועת החמאס, אלא רוב רובו של העם הפלשתינאי הממתין ליום פקודה ו/או ליום ג'יהאד כדי לבצע את אקציית "רצח העם" כנגד היהודים היושבים בציון, בין בהתקפה משולבת ובין בדרך של שלבים (לפי תכניתו המקורית של יאסר ערפאת שגרס כי יש להסיג תחילה את מדינת ישראל לגבולות 67', קרי "גבולות אוושויץ", בדרכי שלום, ולאחר מכן בשלב השני ניתן יהיה להשמידה כשהיא מצויה בגבולות שאינם ברי הגנה – ובהיותה מעצמה אזורית שתהפוך ל"מעצמה שבירה" ללא שטח הניתן להגנה כאמור).
גם באספקט המוסרי, עם נמדד לפי דעת רובו ולא דעת החריגים שבו, ובמקרה הנדון, רוב רובו של העם הפלשתינאי חפץ בביצוע ג'נוסייד בעם היהודי. ואכן, תמיד יהיו אלו הטוענים שאין מדובר "בכולם" ויש אזרחים ברצועת עזה שאינם חפצים בהשמדת ישראל.
ברם, עצם העובדה שקיים מיעוט שבמיעוט שאיננו חפץ בהשמדת העם היהודי, איננה עובדה בעלת חשיבות, שכן אותו מיעוט איננו "נלחם" בדעת הרוב ואיננו מנסה למנוע ממנו מלבצע את תכניותיו הבלתי אנושיות.
כך גם, בגרמניה הנאצית, לא כל האזרחים הגרמנים היו מזוהים עם מטרות המפלגה הנאצית, אך עובדה זו לא סייעה לעמים שהושמדו בתאי הגזים ולקורבנות האחרים, ולבטח אין הדבר מנע את השטחת הערים הגרמניות (מצד בעלות הברית) על כל אזרחיהם.
כך על אותו רציונאל, לא כל העם היפני היה תומך נלהב של הקיסר עת מלחמת העולם השנייה, אך הדבר לא מנע מהצבע היפני לבצע זוועות בלתי אנושיות כנגד עמים אחרים, והדבר גם לא מנע מארצות הברית להשטיח את עריה.
ואם נעבור לדוגמא יותר קרובה בזמן: לא כל האזרחים הרוסים הם תומכי פוטין או תומכי המלחמה באוקראינה, ועדיין הסנקציות של מדינות המערב הושתו על כלל האזרחים הרוסים ללא הבחנה, ואף אחד במדינות המערב לא גרס כי מדובר בענישה קולקטיבית פסולה.
כלומר, כפי שעם הפלשתינאי דרש שטחים ואוטונומיה בטענת היותו "קולקטיב", כך גם יש לו אחריות קולקטיבית למעשים שבוצעו מצידו עת שרובו המוחלט היה חפץ בהם. ורק למען הסר ספק, אבאר, כי לצורך ביצוע "שואה" נוספת בעם היהודי, אין צורך שכל הפלשתינאים יחפצו בכך, שהרי ניתן היה לראות מה שלושת אלפים מהם הצליחו לבצע (פחות מאחוז מכמות האוכלוסייה) ב-7 לאוקטובר.
כך, שברור כי אפילו חמישה אחוזים של לאומנים פלשתינאים שנהנים מהחממה של האוכלוסייה האזרחית ויוצאים מתוכה, מסכנים עתידית את קיומנו; וכשמדובר בקבוצה לאומנית נחושה מסוג זו (החושבת 24/7 רק על ביצוע השמדה), שום חומה, שום מכשול ושום טכנולוגיה לא תוכל למנוע ממנה מלבצע את פעולותיה על ציר הזמן.
ובמאמר מוסגר, יש לציין כבר כיום לאחר הנסיגות הטריטוריאליות שישראל ביצעה וחזרתה לגבולות 67' (במסגרת ה"פיילוט" שנעשה ברצועת עזה), העם היהודי היה מצוי בסכנת השמדה, ויותר נכון - בסכנה ל"שואה ללא תקומה".
שכן, אילו בבוקר ה-7 לאוקטובר, תנועת החמאס הייתה מוציאה מתוכה עשרים אלף מחבלים מיומנים (ולא רק שלושת אלפים), באופן שאלו היו מגיעים עד לבאר שבע, לאשקלון ולאשדוד, וזאת בתיאום עם ארגוני הטרור באיו"ש, שמשם היו יוצאים עוד עשרים אלף מחבלים חמושים (שבנקל היו עוברים את המחסומים הקיימים) וחודרים לגוש דן, לגליל התחתון ולכל אזור ירושלים.
ובתיאום נוסף עם ארגון החיזבאללה שהיה חודר לכל ערי הגליל העליון בחסות ירי הטילים, כי אז, בנסיבות כאלו, מירב ערי ישראל היו "נכבשות" על ידי מחבלים חמושים ומיומנים (עת ששום טיל בליסטי או מטוס קרב או טכנולוגיה מבצעית – לא יכלו לעזור או לסייע מרגע כניסת החמושים לתוך הערים עצמן); צבא המילואים לא יכל היה להגיע פיזית לשטחי כינוס או לימ"חים (בהנחה ואלו טרם היו נכבשים).
ואילו החיל הסדיר היה נאלץ לעזוב את הגבולות ובספק אם היה מגיע בזמן להציל את תושבי ערים השונות. כלומר, ב-7 לאוקטובר, אילו הייתה נערכת התקפה משולבת מעזה, מאיו"ש ומלבנון במלוא העוצמה, העם היהודי היה מוצא את עצמו בסכנת השמדה ממשית, בבחינת "שואה ללא תקומה" (לאמור: מה שהרייך השלישי לא הצליח לסיים בארבע שנים, היו יכולים כוחות הג'יהאד לבצע בעשר שעות, מבפנים, רק באמצעות יכולות דמוגרפיות וללא כל צורך במטוס קרב או טנק מבצעי).
על יסוד כל אלו, אין אלא להגיע למסקנה הרציונאלית היחידה, שלפיה עצם נוכחותה של הלאומנות הפלשתינאית בתוך גבולות שטחי ארץ ישראל (במובן הקולקטיבי והלאומי – ולא במובן האינדיבידואלי), מסכנת את קיומנו ועומדת בסתירה ישירה לשבועת "לעולם לא עוד" שמדינת ישראל הוקמה על בסיסה.
ומשכך, ולשם הבטחת קיומו של העם היהודי בבחינת "מקום תחת השמש", שומה עלינו לחזור לפרדיגמה ולחזון הציוני של מפלגת מפא"י ההיסטורית –בדמות דוקטרינת "הכיבוש, הגירוש וההתיישבות". כל נרטיב אלטרנטיבי אחר, עלול לגזור, על ציר הזמן, את סוף קיומו של העם היהודי על כל דורותיו.
הכותב הוא עורך דין שי גלילי – מבקר הפנים של מפלגת הליכוד.