מאז 7 באוקטובר, כשנצפו מחאות אנטישמיות באוניברסיטאות היוקרתיות בארה"ב, עלו בישראל שאלות כיצד הגענו למצב זה. אחד מההסברים האפשריים הוא שמדינות כמו קטאר מזרימות מיליארדי דולרים למוסדות האקדמיים היוקרתיים בארה"ב. במחקר שנעשה בשנת 2020 על ידי המכון לחקר אנטישמיות ומדיניות גלובלית, נמצא מתאם בין גובה התרומות ובין היקף הפעילות הפרו־פלסטינית במוסדות הללו.
השימוש בכסף כדי להגשים אינטרסים לאומיים הוא תופעה עתיקה, אך היא עוצבה מחדש והשתכללה בעשורים האחרונים על ידי הגלובליזציה, ההתקדמות הטכנולוגית ועלייתם של שחקנים בינלאומיים חדשים, כגון תאגידים רב־לאומיים.
בתוך ארגז הכלים שיש למדינות כדי להשפיע על הנעשה במדינות אחרות נכללות יכולות רכות – אלה אמצעים שאינם הפעלת כוח צבאי – וביניהם אמצעים כלכליים. מדינות רבות מוציאות כסף רב על סיוע צבאי, כלכלי, הומניטרי ואחר כדי לשמור על האינטרסים שלהן ברחבי העולם. חשוב גם להזכיר את הפעילות של המגזר העסקי, שגם היא מחזקת את המדינות.
מעבר לקידום יחסי סחר ויחסים כלכליים בין מדינות, השקעות מחוץ לגבולות המדינה ורכישת נכסים זרים הן דוגמאות ליכולות רכות שנעשה בהן שימוש שגרתי בכלכלה העולמית. האחרונות גם ידועות כאסטרטגיות בסיסיות ושגרתיות לפיזור סיכונים.
הפיזור הגיאוגרפי מאפשר למדינות (וגם לחברות) להימנע ממשבר כתוצאה מהסתמכות יתר על אזור שנקלע למצוקה או לאירועי קיצון. רכישת נכסים זרים וביצוע השקעות בחו"ל משרתים מספר מטרות: גיוון מקורות ההכנסה ופיזור סיכונים, ובמקביל, הגברת יכולת ההשפעה על הנעשה במדינות אחרות והגברת התלות של אותן המדינות.
סין ידועה בשימוש בהשקעות בחו"ל ורכישת נכסים בחו"ל, לצד כלים כגון העמדת מימון מבוסס חוב וסיוע חוץ לסוגיו בהיקפים משמעותיים, ובאופן זה מחזקת את מעמדה. למשל, חברת COSCO Shipping, בבעלות ממשלת סין, היא בעלת השליטה בנמל הים של פיראוס – הנמל הגדול ביוון והמדורג חמישי באירופה מבחינת תעבורת מכולות. לחברה הממשלתית הסינית China Merchants יש בעלות חלקית על נמל הים של ג'יבוטי, בעלת מיקום אסטרטגי במזרח אפריקה.
לאחרונה ניטשה מחלוקת על תפעול הנמל בין החברה הסינית ובין חברה הנמצאת בבעלות שלטונות דובאי, DP World. אף שהמחלוקת הייתה בעלת אופי כלכלי, אי אפשר להתעלם מהחשיבות הגיאופוליטית של תפעול נמל ג'יבוטי, שאחראי בין השאר לכ־95% (בנפח) מהייבוא של אתיופיה. יצוין כי לחברות סיניות אחרות נוכחות בולטת בתעלת פנמה.
לצד סין, מדינות המפרץ הערבי שיש להן קרנות עושר מפעילות אסטרטגיה דומה, תוך רכישת נכסים זרים רבים, העמדת מימון וביצוע השקעות ישירות במדינות אחרות. גם סינגפור נהנית מהכנסה מניבה משתי קרנות העושר שבבעלותה. צבירת הנכסים הזרים באמצעות הקרנות תרמה לאינטרסים הביטחוניים הלאומיים שלה על ידי מתן גישה למשאבים שאין לסינגפור כמדינה קטנה וכן גישה לטכנולוגיות שונות.
ניתן להזכיר שגם מדינות שאין להן קרנות עושר לאומיות משתמשות בכלים כלכליים כדי להשפיע על הנעשה בעולם, זאת בעיקר על ידי השקעות זרות ישירות (FDI) באמצעות חברות בבעלות מלאה או חלקית של המדינה הפועלות בעולם.
גם חמאס השכיל לעשות שימוש באסטרטגיית רכישת נכסים זרים כדי לממן את פעילות הטרור שלו. לאחרונה נמצאו מסמכים המעידים על קיומה של קרן הון פרטית של חמאס עם בעלות על חברות ונכסים בסודן, באיחוד האמירויות, באלג'יריה ובטורקיה.
עניין של ביטחון לאומי
ומה ביחס לישראל? ישראל, נכון להיום, אינה עושה שימוש מספק באמצעים כלכליים להשגת אינטרסים לאומיים. ישראל ממוקמת בחציון התחתון בקרב מדינות ה־OECD בהשקעות הזרות הישירות שלה בחו"ל. אלו השקעות שיכולות לעזור לישראל להשיג השפעה וגישה למשאבים, שווקים וטכנולוגיות. בנוסף, רק לפני מספר ימים הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה את דוח הסיוע הרשמי של ישראל לפיתוח לשנת 2022. הדוח מראה כמה הפעילות של ישראל בתחום סיוע החוץ מוגבלת בהיקפה.
לעניין רכישת נכסים זרים, עם הגירעון ההולך וגדל והצרכים התקציביים הגוברים בעקבות המלחמה עבור שיקום, התחדשות, חיזוק הביטחון, חימוש הצבא ועוד, ברור כי רכישת נכסים זרים מתקציב המדינה אינה הגיונית ואינה מקדמת את רווחת הציבור לאור הצרכים הנוכחיים.
במישור של החברות הממשלתיות, בשנת 2018 אושר לחלקן לבצע השקעות בחברות טכנולוגיה פרטיות בתמורה למניות, אך ההחלטה התייחסה רק להשקעות בחברות ישראליות או חברות עם פעילות ישראלית משמעותית ולוותה בחסמים רבים. צעד זה גם מצריך הבנה בתחום, שלרוב לא קיימת בקרב החברות הממשלתיות.
לגבי השוק הפרטי, אומנם יש חשיבות שתהיה נוכחות של חברות בבעלות ישראלית בעולם, אך בכלכלה חופשית אי אפשר להבטיח שדבר זה יסייע למדינה בעת הצורך.
לכן, כיום הכלי הרלוונטי ביותר לנושא זה הוא הקרן לאזרחי ישראל, שלפי חוק משקיעה את כספיה רק מחוץ לגבולות ישראל. קרן זו הוקמה לצורך ניהול הכנסות המדינה מההיטלים על רווחי משאבי הטבע והיא מפנה את הכנסותיה להשקעות בחו"ל. כיום ההשקעות מופנות לתעודות סל (ETFs), המאפשרות חשיפה למגוון של נכסים ושווקים. אסטרטגיית השקעה זו היא נכונה וסולידית, אך במציאות שתוארה לעיל, יש מקום לבחון בעתיד אם ניתן לשלב שיקולי ביטחון לאומי באסטרטגיית ההשקעה של הקרן.
לסיכום, האתגרים העומדים בפני הביטחון הלאומי של ישראל הם רבים, ואמצעים כלכליים הם רק נדבך אחד בארגז הכלים. אף שכיום האפשרויות העומדות בפני ישראל כמדינה בתחום זה הן מוגבלות, לא ניתן להתכחש לעובדה שמדינות אחרות, ואף עוינות, עושות שימוש נרחב באמצעים אלה כדי לשפר את מיקומן על המפה הגיאופוליטית.
לכן ישראל אינה יכולה להתעלם מהנעשה בעולם בתחום או להיות מופתעת בעתיד אם מדינות אחרות מצליחות להשיג יתרונות גיאופוליטיים על חשבונה, תוך שימוש ביכולות רכות בתחום הכלכלה. קל יהיה להאשים שמדובר באנטישמיות, אבל המציאות קצת יותר מורכבת מזה.