מאז השבת השחורה של ה- 7.10 נחשפה ועדיין ממשיכה להיחשף שורה רבה של מחדלים ואי סדרים בכמעט כל מערכת ציבורית הקיימת במדינת ישראל. אחד מהם, חשוב ומרכזי, נדחק לשוליים ועבר מתחת לרדאר התקשורתי. באותו יום קשה וכואב, עמדו רשתות הסלולר באזורי הגבול בסכנה אמיתית ושרידותן של תשתיות התקשורת ותפקודן בשעת חירום מעוררות שאלות נוקבות.
כזכור, כבר בבוקר התקיפה, נפגעו אתרי שידור רבים בגבול העוטף, כאשר חלקם יצאו מכלל שידור וחלקם שרדו לזמן מוגבל בלבד, כאשר החזרתם לכשירות תחת אש הפכה למשימה מסכנת חיים. בשעות קריטיות אלו, בהן נזקקו התושבים וכלל גורמי הביטחון לשיחות חירום מצילות חיים, עמדו הרשתות באזורים אלה בסיכון ממשי. רק לנוכח העובדה כי הייתה קיימת יתירות של תשתיות סלולר, שהבטיחה כי בעת נפילת אתר של חברה אחת יוותרו בשידור אתרים של חברות מתחרות, נמנע מחדל חמור יותר. מציאות דומה התרחשה גם בגבול הצפון בעיצומה של המלחמה בחיזבאללה.
שלל אירועים אלו התרחשו כשברקע מרחפת מדיניות משרד התקשורת שנקבעה לפני כשנתיים לפיה תשתיות הסלולר תצומצמנה באזורי הפריפריה ויו"ש משלוש רשתות לתשתית אחת משותפת.
נבהיר, כי שיתוף הרשתות משמעותה שידור משותף, לרבות תורן, רכיבים פאסיביים וציוד רדיו. התצורה הנ"ל מעמידה את אזור הכיסוי של האתר ללא יתירות וכן בחשיפה להשבתת כל החברות בעת חרום כתוצאה מפגיעה כלשהיא, זאת מבלי שהמנויים יוכלו להוציא שיחת חירום.
יתרה מכך, אולי תופתעו לשמוע אבל תשתיות הסלולר במדינת ישראל כלל אינן מוגדרות כתשתיות לאומיות, על כל המשתמע מכך. כן, התשתית התומכת באותו מכשיר קטן הנמצא בכיסו של כל תושב והפך לחלק בלתי נפרד ממציאות חיינו אינה נחשבת בעיני המדינה כמצילת חיים או עניין מהותי ולכן הגדרתה אינה כלאומית. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה כי צריכת הנתונים ברשתות הסלולר בישראל גדלה בעשור האחרון ביותר מפי 30, אך תשתיות הסלולר לא הורחבו בהתאם לביקוש הגדל.
לאור המצב האבסורדי, גורמי המקצוע אפשרו יצירת מציאות חדשה וכאוטית המאפשרת להותיר אזורים נרחבים בחוסר שרידות ויתירות. אל לנו לשתוק על עוולות מסוג אלו גם אם הן מקבלות את האישורים של משרדי הממשלה השונים והפקידים הבכירים הדוחקים לפתרונות קסם שאין בהם מלבד מילים יפות ופריטה על הרגש, אבל באופן מעשי ישיגו בדיוק את ההפך ויפגעו בכל אזרח במדינה. תפקידנו לדרוש מהמשרדים לוודא שהרגולציה עליה הם אמונים מתקיימת לטובת האזרחים והחיילים ולא לטובת גורמים כאלה ואחרים שטובתם הכלכלית באה לפני כולם.
בכדי למנוע את האסון הבא הנמצא כבר מעבר לפינה, על משרד התקשורת מוטלת החובה לחשב מסלול מחדש ולהתחיל לקדם מספר צעדים משמעותיים: ראשית, הגדרת האתרים הסלולריים כתשתית לאומית בחוק התכנון והבנייה, כך שלוועדה הארצית לתשתיות לאומיות תוקנה סמכות לאשר בניית אתרים סלולריים באופן יעיל יותר ללא בירוקרטיה מיותרת, אך מבלי לוותר על בטיחות בסוגיית הקרינה הנפלטת מהם. כך יורחב בהקדם הכיסוי באזורי הפריפריה וביישובים קהילתיים. שנית, לבטל לאלתר את מדיניות שיתוף הרשתות באזורי הפריפריה וביו"ש ושלישית, שמירת השליטה המלאה על רשתות הסלולר בידי חברות הסלולר ולא להתיר מצבי קניין בחלקי הרשתות בידי צדדים שלישיים.
לאחר 7.10 הבנו והתפכחנו שבלי אתרי תקשורת והיכולת להוציא שיחה ברגעים הקריטיים בחיינו, אם כאשר אנחנו זקוקים לסיוע רפואי או אפילו לכוון מסוק קרב באמצעות מיקומים של אזרחים שברחו מהתופת, חיינו ייראו אחרת. בסופו של דבר, ללא היתירות של הרשתות הינו חווים אסון בקנה מידה גדול הרבה יותר. היום יותר מתמיד, אנחנו נדרשים להתריע ולדרוש את השירות הבסיסי בצורתו המלאה והאיכותית ביותר שיש.
מימוש הצעדים הנ"ל יכול הלכה למעשה להציל חיים של אזרחים רבים בעימות הצבאי הבא, אשר יפרוץ לחיינו כנראה כבר בזמן קרוב.
הכותב הוא מהנדס בהכשרתו ויו"ר ועד עובדי פלאפון