אחד האתגרים הגדולים שטומן בחובו "היום שאחרי" לספורט הישראלי הוא היכולת לחזור ולארח משחקים בין לאומיים בישראל. גם כאשר יונח הנשק ומדינת ישראל תנסה לחזור לשגרה, סביר להניח ששחקנים, מועדונים ונבחרות מעבר לים יחששו להגיע לישראל. 

גל הטרור שחוותה מדינת ישראל בתחילת שנות ה–2000 הציב את הספורט הישראלי בפני בעיה דומה ששיאה הייתה הדרמה בשאלת ההופעה של נבחרת אוסטריה בישראל במסגרת מוקדמות המונדיאל.

הפעם, משרד הספורט ומדינת ישראל חייבים לייצר מראש אסטרטגיית יציאה סדורה שתקצר באופן משמעותי את פרק הזמן שיחלוף מסיום המלחמה עד לארוח משחק הבית הבין לאומי הראשון בישראל.

הדבר הראשון שעל המדינה לעשות הוא למפות ספורטאים פעילים ושחקני עבר גדולים שיכולים להירתם ולרתום קולגות שיביעו הסכמה עקרונית להגיע למדינת ישראל למשחקי ראווה. 

למשל, דני אבדיה יכול לרתום מספר שחקני NBA, מרים אדלסון יכולה לרתום את הצעצוע החדש שלה מה NBA, מכבי תל אביב יכולה לרתום שחקני עבר כמו אנתוני פארקר, שאראס, לבאן מרסר (מאוד פעיל למען ישראל), דרק שארפ, ניקולה ווצ'יץ ועוד, ים מדר יכול לרתום מספר חברים מפנר, מכבי תל אביב בכדורגל יכולה לרתום את ג'ורדי קרויף, מנור סולומון יכול לרתום מספר חברים מהליגה האנגלית וכן הלאה. 

כל שחקן עבר כזה שיסכים להגיע לישראל בתום המלחמה ישמש שגריר שיעבוד מול נציגים ממשרד הספורט במטרה לגבש רשימה של ספורטאים ושחקני עבר שיגיעו לישראל. בשיווק קוראים לזה – שימוש במובילי דעה.

ומה החזון? הפנינג ענק שמשרד הספורט יוביל בתום המלחמה – משחקי וותיקים שכוללים את שחקני העבר הגדולים שלנו וקולגות שיגיעו מחו"ל. דמיינו משחק וותיקים שכולל את ניקולה, שאראס, פארקר, דורון ג'מצ'י, שארפ וקולגות כמו ינאקיס , נאומוסקי ועוד (אין לי מושג מה עמדותיהם של אלה לגבי מדינת ישראל אבל הרעיון ברור). משחק וותיקים כזה ייצר המון עניין, ימלא כל אולם בארץ וישדר לכל העולם שאפשר לחזור לשחק בישראל.

דמיינו במקביל משחק ראווה בין כוכבי NBA ודני אבדיה ובין כוכבי נבחרת ישראל. דמיינו משחק ראווה בין וותיקי נבחרת ישראל בכדורגל לנבחרת כוכבי עבר שיגייס ג'ורדי קרויף – ערב חלומי שיקצר משמעותית את פרק הזמן שבו לא ישחקו בארץ משחקים בין לאומיים אחרי המלחמה.

החזרת ארועי הספורט לארץ אחרי המלחמה היא המשימה הגדולה ביותר שעומדת בפני משרד הספורט כרגע. החזרה לשיגרה, ארוח משחקים והגדלת הסיכוי לנצח, היכולת למכור מנויים והמסר לעולם שאותנו אף אחד לא ינצח הם מסוג הדברים שחייבים לעבוד עליהם כבר עכשיו.

ראשית, במיפוי מובילי הדיעה, שנית בגיבוש רשימה של שחקנים ושחקנים עבר שמביעים הסכמה עקרונית להגיע לישראל אחרי המלחמה ובמקביל בניית התשתית הארגונית שתאפשר לארגן משחקים מהסוג הזה תוך שבועות ספורים מרגע "הישמע הגונג". בהצלחה.