לא צריך להיות גנרל גדול כדי להבין כי המלחמה הזו נמרחת, לא צריך להיות פוליטיקאי מיומן כדי להיות משוכנע כי המלחמה מתנהלת על פי אינטרסים פוליטיים צרים ולא על פי האינטרס הלאומי. הדברים מתייחסים הן להנחיות הדרג המדיני לצבא, והן להיעדר ראייה אסטרטגית מינימלית של מטרות העל והיום שאחרי.
חשוב לומר כבר כעת כי בניגוד לעמדתם של כמה גנרלים שכל עיסוקם הוא הפחדה, הישגי צה”ל במלחמה עד כה מצוינים, ובסך הכל צה”ל פועל באופן מעורר הערכה. אלא שבשני ההיבטים האלה - ההנחיות לניהול המלחמה והיעדים האסטרטגיים - מי שמחליט וקובע הוא הדרג המדיני בראשות נתניהו. צריך היה “כישרון גדול” לקחת מלחמת אין ברירה מהמוצדקות ביותר ולהפוך אותה למלחמת אין מוצא המנוהלת בחוסר אחריות.
וכך במקום הכרעה קיבלנו מריחה. במקום הגברת המאמץ המלחמתי אנחנו עוברים לשלב פחות עצים ומשחררים חיילי מילואים, והתוצאה בדמות ירי מסיבי של חמאס לא מאחרת להגיע. מרטוריקה של נחסל את חמאס, נמוטט, נפרק, עברנו לשגרת התשה חמוצה. אין ניצחון ואין תמונת ניצחון. כיכר השוק בג’באליה הומה וחמאס יורה כאילו אין מחר.
האם חיילינו היקרים נפלו חלילה לשווא? האם נפלו לטובת עוד מלחמה הססנית שמנוהלת באופן רופס וכושל? נכון, אף אחד לא ציפה שנכבוש את רצועת עזה בשישה ימים, אך זה לא קרה גם אחרי 60 יום. אומנם איננו נלחמים כאן בצבאות מסודרים אלא בארגון טרור רצחני ומחופר היטב בעיקר בתת־הקרקע, ארגון הפועל בלבה של אוכלוסייה צפופה, אך נכון לכתיבת שורות אלה כבר עברו למעלה מ־100 ימים וההכרעה אינה נראית באופק. אנחנו מדשדשים בח'אן יונס, ועל רפיח בינתיים רק מדברים.
למריחה הגדולה הזו יש השלכות קשות. בעניין ביטחון ישראל יש לתהות לאן נעלמה הגישה שלפיה יש לחתור למלחמות קצרות מועד ולהכריען בהקדם. ככל שהימים עוברים גרירת הרגליים הזו משמשת כר פורה לסיבוכים והתפתחויות שצצות ורק מחריפות את מצבנו הביטחוני. החשש מהתלקחות זירות נוספות כמו יהודה ושומרון עולה, והזירה הבינלאומית, ובעיקר ארצות הברית, מאבדת סבלנות. לכן טועה מי שחושב שהמלחמה הזו יכולה להימשך עוד שנים בלי הכרעה ובלי אופק מדיני.
גם בהיבט החטופים גרירת המלחמה מזיקה. כ־130 חטופים עדיין נמקים בשבי חמאס ואם נקבל את הגישה שלפיה רק לחץ צבאי יביא לעסקה נוספת, אז היכן הלחץ הצבאי? היכן החתירה להכרעה מהירה? צריך גם להקשיב היטב לדברי הרמטכ”ל רב־אלוף הרצי הלוי ולשר הביטחון גלנט שמתריעים כי באין חזון מדיני יאבדו הישגי המלחמה.
על האצבע בעין לארצות הברית למרות העזרה העצומה, על ההימנעות לדון ביום שאחרי, ועל ההססנות והעדפת הטקטיקה הפוליטית חסרת המעוף על פני האסטרטגיה המדינית, חתום נתניהו. מריחת המלחמה היא סכנה מוחשית לישראל ועלינו להתעשת מיד. לכן פוליטיקה תיענה בפוליטיקה, והמוצא היחידי מהקיפאון הוא החלפת הממשלה בממשלה רחבה של ימין ומרכז שמאל ציוני שתדאג לאינטרס הלאומי. על בני גנץ והמחנה הממלכתי לעשות מעשה לאלתר, משום שהסכנות בהמשך קיומה של הממשלה הזו גדולות בהרבה מאי־הנוחות שבהחלפתה המיידית, אם באי־אמון קונסטרוקטיבי ואם בלית ברירה בבחירות מהירות. שהרי כולנו מסכימים שישראל לפני הכל.