התשובה הראשונה לכך היא שזהו מחזור החדשות הטבעי: המתקפה הנוראית הייתה הסיפור החדשותי המרכזי בעולם ב־7 באוקטובר, אך שבועות וחודשים לאחר מכן, החדשות קורות בעזה ואך טבעי שהעולם יתמקד בנעשה שם.
אך מעבר לכך, אנחנו חוזים גם בקריסת הקונספציה ההסברתית של ישראל, שבדומה לביטחונית, התגלתה במערומיה. כמו במישור המדיני, ישראל ניסתה שנים לטאטא את הנושא הפלסטיני מתחת לשטיח מתוך מחשבה שהעולם ישכח ממנו. במשך שנים מיתגנו את עצמנו כסטארט־אפ ניישן, מעצמה טכנולוגית ואזורית. לכאורה, קונספציה מדינית זאת זכתה להצלחה אדירה עם חתימת הסכמי אברהם בשנת 2020 - מדינות ערב חשובות ביקשו את קרבתנו בגלל היכולות שלנו (כולל היכולת לסייע להן לרכוש נשק) והשאירו את הפלסטינים מאחור.
אבל בזמן שישראל מיתגה את עצמה כעמק הסיליקון של המזרח התיכון, הפלסטינים ותומכיהם עבדו בלמתג את הפלסטינים כקורבנות של ישראל. הם הצליחו לשתול בראש של האזרח הממוצע באירופה ובארצות הברית מושגים כמו “אפרטהייד" ו"ג’נוסייד", להפוך את Free Palestine לסלוגן שגור ואפילו לרכוב על הגל של תנועת Black Lives Matter. במקביל, מדינות ערב עשירות דאגו לממן תוכניות לימוד אנטי־ישראליות באוניברסיטאות יוקרתיות במערב, בזמן שתורמים יהודים עשירים העדיפו להשקיע את כספם בבתי ספר למשפטים ולמנהל עסקים. חשבנו שאם רק נגיד לאירופאים ולאמריקאים שאנחנו חיים וחושבים כמוהם, בעת צרה הם יעמדו לצדנו.
חשבנו וטעינו. ב־7 באוקטובר הסנטימנט ברחבי העולם היה עם ישראל בגלל הבעתה מהמתקפה הברברית של חמאס. אך כאשר ההלם שכך וישראל יצאה למבצע צבאי שגרם להרג והרס נרחבים ברצועת עזה, דעת הקהל שבה למקומה הטבעי: הפלסטינים הם הקורבן של ישראל המרושעת, שמבצעת בהם רצח עם. למציאות ולעובדות אין מקום - זה המצב התודעתי שאליו רבים התרגלו. הרבה יותר נוח להמשיך להאמין בכך מאשר לתת למאורעות ולתמונות הזוועה לערער תפיסת עולם שגובשה במשך שנים.
זו הסיבה לכך שיש הרבה יותר צעדות פרו־פלסטיניות ברחבי העולם ושבסקרי דעת הקהל התמיכה בקריאה להפסקת אש הולכת וגוברת. זאת גם אחת הסיבות לכך שארגונים בינלאומיים התעלמו במשך כחודשיים מפשעי המין שמחבלי חמאס ביצעו בקורבנות שלהם - קשה היה להאמין שהפלסטינים המסכנים יכולים לפגוע כך במי שהוא בבירור חזק יותר מהם.
התרעות פיקוד העורף