אירועי 7 באוקטובר וההפצה המכוונת של תכנים גרפיים בידי אנשי חמאס מדגישים בחדות את ההפרעה הפסיכולוגית הקרויה "טראומטיזציה משנית", הנוצרת כאשר אנשים מזדהים עם אלו שחוו טראומה וחשופים לסיפורים ולתמונות מצוקה שעברו. הטראומטיזציה המשנית יכולה להיות מנוצלת בידי הצד השני לצורך הפצת תמונות וסרטונים, ולמעשה להחדיר את שדה הקרב לתוך המוח של אוכלוסיות רחבות.
מוח האדם מעבד תמונות פי 60 אלף מהר יותר ממה שהוא מעבד טקסט. היכולת שלו לספוג ולשמור תמונות במהירות גורמת לכך שתמונות טראומטיות כגון אלו של 7 באוקטובר צרובות בזיכרון, ולעתים קרובות צפות מחדש למרות התערבויות טיפוליות שמקבל מי שצפה בהן, מתוך כוונה להפחית את ההשפעה הרגשית שלהן.
סימפטומים של טראומטיזציה משנית יכולים לחקות את אלו של הפרעת דחק פוסט־טראומטית (PTSD), ולכלול עצבות קיצונית, קשיי שינה, קשיי ריכוז או ניתוק רגשי. הם עלולים אף לגרום למשבר באמון בעולם ובאנושות. אי־אפשר לחזות במדויק מי ייפול קורבן להשפעת משבר כזה על הנפש. אין לכך כל קשר לגיל, לניסיון החיים, למגדר או למקצוע של מי שנחשף לתמונות מסוג זה. פסיכולוגים ופסיכיאטרים מיומנים עלולים ללקות בה בדיוק כמו בנקאים ומכונאים.
נושא השפעת תמונות קשות שאנשים נחשפו אליהן לאחר 7 באוקטובר עלה לראש סדר היום הציבורי כאשר דווח כי ראש הממשלה בנימין נתניהו שקל לפרסם במלואו את "סרט הזוועות" – המתעד את אירועי השבת השחורה כדי לזכות בתמיכה להמשך המלחמה. בהקרנה מבוקרת שנערכה בנובמבר האחרון במליאת הכנסת גרם אותו סרט תיעודי לכמה מהח"כים לצאת מהמליאה בבכי, ואף נדרשה התערבות פסיכולוגית במקום. חבר כנסת אחד התעלף בסיום הצפייה בסרט.
מאז, ממשלת ישראל מקפידה מאוד על מי צופה בסרט ועל הדרך שבה צופים בו. לאחר הקרנה פרטית, הצהיר ד"ר פיל, פסיכולוג ואישיות מוכרת כי "נחרדתי מהמראות שלעולם לא אוכל לשכוח". למרות זאת, סקרנות גורמת לרבים לרצות לחשוף את עצמם לתכנים הגרפיים, על אף ההשפעה הפוטנציאלית ארוכת הטווח של תכנים אלה על בריאותם הנפשית.
טבע האדם
רבים מהטיעונים הנפוצים להצדקת הצפייה במראות קשים קשורים לעדכניות ולמודעוּת לאירועים אקטואליים. הטיעון הוא שאנחנו, תושבי המדינה, צריכים להיות עדים למעשים הנוראיים שהתבצעו בבני עמנו, כפי שמרמז שמו של הסרט התיעודי. זו אמירה שאינה נכונה.
עם זאת, בדומה לכך שאנחנו מכירים בעובדה שהקשיים הכרוכים בלימודים ובהתמחות בכירורגיה יתאימו רק למעטים, גם את החשיפה לחומרים אלימים וגרפיים יוכלו רק מעטים לשרוד בבריאות נפשית. למעשה, רבים שטוענים כי ישנם אנשים שחייבים לחזות במראות למטרות מקצועיות, מתקשים לשוט במים סוערים האלה. לדוגמה, אפילו מחלקת התקשורת של איחוד הצלה, מחלקה שחשופה למראות קשים ביותר, ביקשה במכוון לסנן סרטונים ותכנים שיש להם אופי מטריד.
מחקרים מראים כי אירועים טראומטיים שנגרמו בידי בני אדם יוצרים מצוקה נפשית משמעותית בהרבה מאשר אסונות טבע. ההשפעה הפסיכולוגית של אלימות שנגרמת בידי בני אדם, כפי שנראתה ב־7 באוקטובר, היא עמוקה ומערערת את האמונות הבסיסיות שלנו בביטחון העולם והאנושות. בעקבות השבת השחורה, אזרחים רבים בדרום נאבקים באמון שנסדק בממשלה ובצבא, וחלקם, כמו אם משדרות שראתה את האלימות מקרוב, הביעו תחושה שאין להם יכולת להגן על ילדיהם.
הזיכרונות מ־7 באוקטובר עדיין טבועים, לא רק בנוף הפצוע אלא גם בתודעה הקולקטיבית. זיהוי והתמודדות עם התפשטות הטראומטיזציה המשנית החמקמקה הם קריטיים לריפוי. אנו שואפים לבנות מחדש ולהתקדם, ועלינו לזכור לשמור על נפשנו באותה מידת זהירות שבה אנו שומרים על בתינו וקהילותינו.
הגנה על בריאותנו הנפשית בעידן הדיגיטלי היא אתגר מרכזי. זיהוי הכוח שבבחירה להיחשף לתוכן טראומטי והיכולת שלנו לצייד את עצמנו בידע ובכלים כדי למנוע נזק נפשי הם בעלי חשיבות עליונה. החלטות מודעות ושיקול דעת אישי, וכן היכולת להבחין בין מה שאנו יכולים לסבול ומה שאיננו יכולים לסבול, הן הדרך הטובה ביותר להימנע מנזק בלתי מתוכנן, ומהצלקות הבלתי נראות של אירועים טראומטיים.
ד"ר סלייטר היא פסיכולוגית ומומחית מוסמכת לטראומה, ד"ר פוגל הוא פסיכיאטר, סמנכ"ל לפיתוח קליני בחברת אלי לילי