זה יהיה סדר הדברים לאחר שתסתיים המלחמה ועשרות אלפי התושבים יחזרו לבתיהם: הממשלה תכריז על הקמת ועדת חקירה ממלכתית מכוח סמכותה בחוק. נושאי החקירה ייקבעו על ידי הממשלה – וגם היקפיה. אני יודע שיש רבים, אחד מהם הוא יאיר לפיד, שאצה להם הדרך והם רוצים “בחירות עכשיו” – אבל זה לא יקרה.
לא לפני שהוועדה, שאת חבריה קובע, מכוח החוק, נשיא בית המשפט העליון, תעשה חריש עמוק – ותסביר לכולנו, בין השאר, כיצד הגענו לאן שהגענו ב־7 באוקטובר, מי אחראי לאופן שבו צה”ל נראה באותו היום ואיך השתרשה הקונספציה שאיננה מביאה בחשבון את אלה שמדברים על מדינה אסלאמית “מן הנהר ועד לים”.
אני יודע שהאמת אף פעם לא הייתה נר לרגלי אלה שרוצים להדיח את הממשלה הנבחרת ואת העומד בראשה כאן ועכשיו, אבל סדרי מנהל תקין מחייבים שקודם לכל תתבררנה העובדות. הן לא חשובות, אולי, ל”מפגיני בלפור”, אלה שנשאו “צוללות” על כתפיהם וצרחו במלוא גרונם “שוחד, מרמה והפרת אמונים”, או לממשיכיהם בצומת קפלן או לפרשני־הדמה באולפנים, אלה שחבריהם כבר מפרסמים מכתבי תמיכה באנרכיה המתחדשת, אולם הן חשובות לציבור הרחב - זה שבניו ובנותיו נלחמים עתה כדי להבטיח את שרידותנו בארץ אבותינו.
שלושה רמטכ”לים שירתו, כל אחד במשך ארבע שנים, בתקופה הרלוונטית להתעצמות המפלצתית של חמאס: בני גנץ, גדי איזנקוט ואביב כוכבי. שניים מהם רוצים להיבחר עתה לתפקידי מפתח. גנץ גם שימש שר ביטחון במשך כשנתיים וחצי במהלך התקופה הזאת. אם נבנתה תורת הכלה כלשהי בעת הזאת, הוועדה בוודאי תוכל לספר לנו מה היה בה חלקו של הדרג הצה”לי - ואם הובהר לנבחרי הציבור מהן הסכנות שבהחלתה. הוועדה גם תדע לומר לנו מה היה חלקם של ראשי אגף המודיעין – והרמטכ”ל הנוכחי, הרצי הלוי, היה אחד מהם - בעיוורון המודיעיני שמנע היערכות אחרת של צה”ל. במסגרת זו יהיה גם מקום לבחון איך השפיעו מכתבי הסרבנות של משרתים ביחידות עילית על מוכנות הצבא. דומה שעל אוזלת ידו של חיל האוויר בשמחת תורה קשה לעבור בשתיקה.
אין עוד ספק, להרגשתי, שמה שהתרחש ברחובותינו בימים שקדמו לטבח הנורא השפיע, למצער, על העיתוי שבו בחרו מחבלי חמאס לפתוח במתקפה. לדעתי, מה שקרה למשל בכיכר דיזנגוף ביום הכיפורים, ימים ספורים בלבד לפני ה־7 באוקטובר, תרם באורח מכריע להחלטה שהגיעה העת לנסות למוטט את “הישות הציונית”. האנרכיה שחוגים מסוימים הצליחו לזרוע כאן לא נעלמה, כנראה, מעיני מנהיגי חמאס.
המלחמה רחוקה מלהסתיים, וכבר יש “בכירים” שרוצים לחזור, לכאורה, לקונספציה הישנה. הם רק לא מבינים, בעיניי, שמעבר לגבול ישמחו על כל סימן של כניעה מהסוג הזה. שם מבקשים כל העת להדק את טבעת החנק מסביבנו, וכל שמץ של היסוס מצדנו יילקח בחשבון. חבל שאנשים מסוגו של יאיר לפיד תורמים לכך.