הדחת חבר כנסת היא צעד קיצוני, שעד היום לא התרחש בישראל. הבסיס של המשטר הדמוקרטי הוא בחירות. כל עוד הותר לאדם להעמיד את עצמו לבחירה, והוא נבחר כדין על ידי תומכיו מקרב בעלי זכות הבחירה, צריכות להתקיים נסיבות חריגות ומיוחדות ביותר שיש בכוחן להביא לביטול חברותו בכנסת במהלך כהונה.
מכאן שהדחת ח"כ יוצרת התנגשות בין הזכות לבחור ולהיבחר לבין שיקולים של "דמוקרטיה מתגוננת". הסכנה היא כמובן שהרוב הפוליטי יעשה שימוש לא ראוי בכוחו כדי להדיח ח"כים שמייצגים את המיעוט בכנסת, ובהקשר זה בעיקר כנגד אלה המייצגים את המיעוט הערבי. זו הסכנה של עריצות הרוב כנגד המיעוט. מנגד ידועה האמרה "חוקה אינה מרשם להתאבדות". דמוקרטיה אינה כלי שבאמצעותו יכול מי שרוצה לפגוע במדינה או בערכים המרכזיים, ולהביא בכך לחיסולה של המדינה. הדמוקרטיה היא איזון בין ערכים, ובהקשר זה בין חופש הביטוי הפוליטי לבין האינטרס הציבורי ושמירה על המדינה וערכיה.
הסמכות של הכנסת להדיח חבר מכהן היא חדשה יחסית, ומקורה בתיקון לחוק משנת 2016. בחוק יסוד "הכנסת" נקבע כי יתקיים הליך תלת־שלבי להדחה: בשלב ראשון, יש צורך בבקשה של 70 ח"כים, בהם לפחות 10 חברי אופוזיציה; בשלב השני, ועדת הכנסת צריכה לקיים דיון בבקשה, ועל מנת לאשרה היא חייבת לקבל את הבקשה להדחה ברוב של שלושה־רבעים מחבריה; בשלב האחרון, מליאת הכנסת צריכה להתכנס על מנת להדיח את הח"כ, ברוב של 90 ח"כים. על החלטת הכנסת יש לחבר הכנסת זכות ערעור לבית המשפט העליון.
איך מפסיקים כהונה
עילות ההדחה הן שבמעשיו של הח"כ יש משום "הסתה לגזענות" או "תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, כנגד מדינת ישראל". השאלה היא כמובן אילו מקרים מצדיקים צעד קיצוני מעין זה. לאחר חקיקת חוק ההדחה הוגשה עתירה לבית המשפט העליון בטענה כי מדובר בתיקון חוקתי שאינו חוקתי, בגלל הפגיעה הקשה בזכות לבחור ולהיבחר. בית המשפט דחה את העתירה, אך קבע כי סמכות ההדחה "תופעל במקרי קיצון חריגים שבחריגים... כי הראיות לביסוס המעשה או המעשים המצדיקים לכאורה הפסקת כהונה תהיינה 'ברורות, חד־משמעיות ומשכנעות', וכי נדרשת 'מסה קריטית' של ראיות כאלה על מנת להצדיק את הפסקת הכהונה".
הבסיס להליך ההדחה של ח"כ עופר כסיף מהרשימה המשותפת הוא הצטרפותו לעצומת תמיכה בעתירתה של דרום אפריקה לבית המשפט הבינלאומי לצדק, בטענה כי ישראל מבצעת רצח עם ברצועת עזה. השאלה המשפטית היא אם הצטרפותו לעצומה עולה כדי "תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, כנגד מדינת ישראל", או אם מדובר בחלק מחופש הביטוי הפוליטי שלו. ועדת הכנסת החליטה ברוב של 14 תומכים מול שני מתנגדים על אישור הדחתו של ח"כ כסיף. עמדת היועצת המשפטית לממשלה היא שמעשיו של ח"כ כסיף לא עולים לכדי תמיכה במאבק מזוין של חמאס בישראל. עמדתה היא שגם מעשים וביטויים קשים ופוגעניים שיש לסלוד מהם, לא מגבשים עילה משפטית להדחה לפי החוק.
בזמן הקרוב תתקיים ההצבעה הסופית במליאת הכנסת ושם יידרשו, כאמור, 90 חברי כנסת לשם הדחתו הסופית של כסיף. אין ספק שהצטרפותו של כסיף לעצומה שממנה עולה שישראל מבצעת רצח עם היא מבישה ומעוררת גועל. מדובר בעלילה שקרית, ובוודאי שישראל אינה מבצעת פשע של רצח עם. ישראל נלחמת, לפי החוק, באלו שניסו לבצע בנו רצח עם. ואולם קשה לראות כיצד המקרה יעמוד בתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט להוכחת "מסה קריטית" של ראיות לתמיכה במאבק מזוין של ארגון טרור נגד ישראל. לא נטען שח"כ כסיף הביע תמיכה בחמאס או בטבח הנורא של 7 באוקטובר, אלא שהוא תמך בעתירה של דרום אפריקה כנגד ישראל.
מנגד, מכיוון שההליך המשפטי של דרום אפריקה עשוי היה להביא להישג משמעותי לחמאס, הרי שהתמיכה בו והקריאה לעצירת הלחימה עולה כדי תמיכה במאבק המזוין של חמאס במדינת ישראל. באיזון בין השיקולים, נראה שהזכות לבחור ולהיבחר תגבר הפעם על שיקולי "דמוקרטיה מתגוננת". ישנה סבירות גבוהה שאם הכנסת תאשר סופית את ההדחה, בית המשפט העליון יתערב ויבטל החלטה זו, משום שהראיות שהוצגו לא עולות כדי "מסה קריטית" המספיקות להדחה.