עמוד הפייסבוק ״סטטוסים מצייצים״, חשף בשעות האחרונות התכתבות בין שתי אימהות שמי שלא בכה לאחר שקרא אותה, כנראה שעברה בו חלחלה קשה. העיניים מסרבות להאמין למה שהן קוראות, הדרה של ילדה מיום הולדת של חברה לכיתה בגלל העובדה שהיא לא מביאה מתנות.
גם כשהאמא השנייה מסבירה שהמצב מורכב לה מבחינה כלכלית, זה לא עוצר מהראשונה להטיח בה שהושקעו כספים ביום ההולדת ושהילדה לא רצויה. אפשר לחשוב שזו התכתבות חריגה - אך לצערי היא לא. כמנהלת מרכז קהילתי שנאבקת בתופעות הללו, אני נתקלת לא פעם בהורים שמנרמלים התנהגויות מזוויעות, משתפים פעולה עם חרמות ואף מאשימים את הקורבן והוריו.
גם בתי הספר ובראשם המנהלים, יכולים וצריכים לעשות יותר ולהחליט על כללים ברורים בכל מה שקשור למפגשים חברתיים והזמנות לאירועים. רק בשבוע שעבר ציינו את היום הבינלאומי לבריונות ברשת - אחד מכל עשרה בני נוער חווה בריונות ברשת, אחד מכל שישה חווה חרם חברתי
ועדיין, אין תכנית לאומית בנושא! יש לטפל בתופעה בכל הזירות ובצורה הוליסטית - אכיפה, משפט, הסברה, חינוך ועבודה בתוך הקהילות עצמן.
לאחרונה הוצגה תכנית לאומית של עמותת כנפי דרור בשיתוף החברה למתנ״סים שנותנת מענה וצריך לקדם אותה. אפשר לדבר על תכניות גדולות אבל בסופו של יום, החינוך מתחיל בבית, ואתם ההורים - יש לכם אחריות ויש לכם השפעה! דווקא בימים אלה דברו חמלה, דברו הכלה, דברו אחדות.