מלחמת "חרבות ברזל" הביאה את חיילינו להילחם בשדה הקרב בעוז ובגבורה כתף אל כתף חיילי הסדיר וחיילי מילואים. זה הסיפור של צבא הגנה לישראל, האתוס של צבא העם וזה מה שמיוחד בנו ומייחד אותנו: התלכיד הנדיר המכיל את מגוון החברה בישראל. מרקם אנושי שנרתם ומתאחד בעת לחימה באחוות לוחמים נדירה שטומנת בתוכה ערכי רעות, חברות ואחדות, גם כשאין אחידות.
הכוח האופרטיבי של צה"ל מורכב מחיילי סדיר לצד מאות אלפי חיילי מילואים שהתגייסו בהמוניהם מכל רחבי הארץ בהתגייסות מרגשת ומרשימה. כולם נקראו לשאת יחד את האלונקה. מעל 140 ימי לחימה עברו עלינו, בעיקר על הלוחמים בחזית. בתחילת הלחימה הורכב סד"כ הלחימה מחיילי הסדיר וממערך של מאות אלפי חיילי מילואים, בהם רבבות סטודנטים, עצמאים, שכירים, עובדי מדינה, עובדי הייטק, בעלי חברות, בכירים במשק, אמנים, מורים. אותם מתנדבים משלמים מחירים אישיים כבדים מאוד בפגיעה בתעסוקה, בקשיי פרנסה, בהיעדרות ממושכת מלימודים, בקשיים במשפחה. מדובר בפחות מ־2% מהאוכלוסייה שמהווים את חוד החנית של החברה הישראלית ונושאים על כתפיהם את האחריות לביטחונם של 98% מאזרחי ישראל בעורף על מנת שיוכלו להמשיך ולנהל את שגרת חייהם בימים אלה בשקט ובביטחון.
למעלה מ־140 ימי לחימה עוברים על אותם בעלי משפחות, מפקדים ומפקדות, חיילים וחיילות, שעזבו את חייהם הנוחים, ילדיהם ובני משפחותיהם על מנת להילחם בגשם, בבוץ ובערפל. הקרבתם, מסירותם וחירוף הנפש של אותם גיבורים וגיבורות הם פניה היפות של הארץ הזאת, שבדקת קריאה התייצבו למשימת ההגנה על הארץ.
כתוצאה מכך נאלץ צה"ל לבקש מראשי ישיבות ההסדר והמכינות להקדים את מחזור גיוס אוגוסט למרץ הקרוב. ואכן, כ־500 תלמידי שיעור ב' בכלל ישיבות ההסדר נענו לבקשה, כשמנגד אצל אלפי תלמידי הישיבות החרדיות העסקים כרגיל.
מנהיגי המחר, תלמידי ישיבות ההסדר והמכינות הקדם צבאיות, מלח הארץ משלל האוכלוסיות והחברות בישראל הפרושות ב־97 מוקדים, הוכיחו את מנהיגותם בהווה ונענו לבקשת צה"ל להקדים את גיוסם. הצרכים מרובים והצבא צריך את כולנו. אני קורא לאחיי החרדים ולאחיי מכלל המגזרים החיים בארץ להתגייס מתוך תחושת אחריות ושותפות גורל שלנו כאן בארץ לשירות צבאי או לאומי.
המלחמה שהביאה את עם ישראל להתגייס בהמוניו, באה לידי ביטוי גם בקרב החברה החרדית, כשראינו את תחושת השותפות שהביאה לניצני התגייסות מרגשת למאמץ המלחמתי. את הדוגמה האישית לכך למדנו מדוד המלך שכונה "עדינו העצני" ש"כשהיה יושב ועוסק בתורה, היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה, היה מקשה עצמו כעץ". בימים אלה, יותר מתמיד, זהו צו השעה, אבל עוד לפני כן זהו צו הלב, המצפון והחובה שלנו להיות שותפים מלאים של כל החברה על גווניה, להגן על גבולות העם והמולדת ולדאוג שהשקט והביטחון יחזרו לשגרת חיינו.
הכותב הוא יו"ר סיעת עוצמה יהודית