אם יש נקודת אור אחת, שהפציעה מול החושך הגדול של ה 7 באוקטובר, הרי היתה זו התגייסות המדהימה של החברה האזרחית. זו שערב לפני עוד נקרעה בין קפלן לירושלים, בין פסקת התגברות לחוק הגיוס – עצרה את הכל, ועמדה מאוחדת כאומה בצורה. אלא, שאל מול שלל העמותות, הגופים האזרחיים והפילנתרופיה שהציפו במהירות את הדרום, דווקא המדינה הכזיבה. ההלם שאחז בגופים הממשלתיים בשבועיים הראשונים ללחימה, ההלם והאלם שהעלימו אותם מהמפה, פגעו בחוזקה בחוסן הלאומי ובאמון הציבור במוסדות שאמורים היו הראשונים לתמוך בו.
הכישלון הגדול מתגלה: הנתון העגום של בני גנץ
הרעה החולה של הגופים הממשלתיים באשר הם, היתה ונותרה הבירוקרטיה זו שבשגרה ידועה כמעכבת ומייגעת אך בחירום משמעותה היא שיתוק, ואחד הדברים שהמלחמה הנוכחית לימדה אותנו הוא ששבועיים (יש האומרים שיותר), של שיתוק של מוסדות המדינה אינם מתקבלים עוד על דעת. לצערנו, נראה כי למוסדות המדינה תהיה בקרוב "הזדמנות שנייה" – לזהור או לפשל. התחממות הגזרה הצפונית הולכת כנראה להסלמה ואם אכן תפתח הרעה מצפון, היא תהיה רעה הרבה יותר, כאשר לפי הערכות גורמי הבטחון היא תהיה רבת נפגעים וקשה עשרות מונים מהמערכה שחווינו בדרום וגם מזו שחווינו במלחמת לבנון השנייה, ולא תדמה להן כלל. האם הפעם מוסדות המדינה יצליחו להגיב במהירות המתבקשת? האם יוכלו להמשיך ולטפל בכ-100 אלף איש שנעקרו מבתיהם?
הצלחת הגופים האזרחיים נעוצה במבנה ושגרות עבודה שנהוגות במגזר העסקי, אם תרצה המדינה לספק מענה מיידי לאוכלוסייה רחבה, עליה לוותר על הביורוקרטיה המאפיינת אותה ולנסות ולאמץ בהקדם האפשרי דרכי ניהול גמישות ויצירתיות האופייניות למגזר העסקי. זוכרים את החמ"לים של ה 7.10? בדיוק ככה. לדוגמה, הודות לגמישות קבלת ההחלטות, מיד עם פרוץ המלחמה הקמנו בעמותת IVN יחד עם הסוכנות היהודית, שבא, כלירמרק ו"אחים לנשק", את "עוטף לעסק", מיזם ייחודי במסגרתו ניתנים תוך 48 שעות מענקים כספיים לעסקים בעוטף עזה, במינימום עיכובים. תנאי תשלום של 48 שעות הוא חלום כמעט דמיוני למתמודדים מול משרדי הממשלה, אבל כשהכסף נכנס לחשבון תוך יומיים, קיבלו העסקים שנפגעו מרווח נשימה פיננסי מיידי, ואפשרות אמיתית להתרכז בהתאמת העסק למצב החדש, עד לקבלת תמיכות ופיצויים מהמדינה.
אין ספק כי ויתור על הסחבת הוא צעד הכרחי, אולם לא מספק. על כל אחד ממשרדי הממשלה להקים מנגנון פנימי בעל סמכויות, מעין קבינט, שיוכל לקבל החלטות באופן מהיר ואפקטיבי בהתאם להתפתחות האירועים ולצרכים המשתנים. החלטות אלו יחייבו כל משרד ממשלתי בביצוע שלהן.
כדי לקצר את זמני התגובה, על משרדי הממשלה גם לפעול, ולא רק בשעת חירום, בצמידות לרשויות המקומיות, שהן אלו המכירות והמשרתות בצורה הטובה ביותר את תושביהן ואת צרכיהם. כך לדוגמה, לא ייווצר שוב מצב בו יובטח מענק לתושבים שישובו לבתיהם, כפי שהובטח לחלק מתושבי הדרום, ללא שקיים מנגנון שיוכל לטפל בנושא. בנוסף, וחשוב מכל – חמצן - יש לדאוג להעברת תקציבים מהירה לרשויות שהן ליבת ההתגוננות האזרחית, ולא להקשות עליהן בבירוקרטיה מיותרת.
לצד הבירוקרטיה ישנו גם הכאוס - משרדי ממשלה מיותרים, תחומי אחריות מתנגשים זה עם זה, ראו מקרה טל בסכס הפרויקטור שהתפטר, והסמכויות אינן ברורות דיין לא למשרדים ולא לציבור הרחב. כדי לנצח את הכאוס והבלבול, יש לדאוג להקמת גוף-על בעל סמכויות ושיניים, אם תרצו, מעין מל"ל אזרחי. גוף שיתכלל בפועל את החלטות הוועדות השונות במשרדי הממשלה, הרשויות המקומיות, מנהלת תקומה, פיקוד העורף, רשות החירום הלאומית ועוד, יתאם ביניהם במטרה למנוע כפילויות ויספק מידע נגיש לציבור. גוף מסוג זה חייב גם לקיים פורומים של התייעצויות לצורך קבלת החלטות גם בשגרה ולא רק בעתות חירום.
רק כך תוכל מדינת ישראל לשמור על החוסן הלאומי שלה, להמשיך ולהתמודד עם מצוקות המלחמה, ולהתאושש במהירות, לקראת צמיחה עתידית. הגיע הזמן להתחיל לפעול מיידית כדי שביום שאחרי המלחמה נוכל לחוש גאווה לא רק על החברה האזרחית שפועלת במטרה לבצר ערבות הדדית ולכידות חברתית גבוהה אלא גם על מדינה שתספק רשת ביטחון לאזרחיה.
הכותב הינו מנכ"ל עמותת IVN, לשעבר משנה למנכ"ל משרד החינוך ומנכ"ל WORLDORT