בשבועות האחרונים אני נחשף לעוד ועוד סיפורים על סטודנטים שחוו אירועים נפשיים קשים מאז החזרה מהלחימה. חברה טובה סיפרה לי על סטודנט שחזר למקום העבודה ובמהלך ישיבת צוות חווה התקף חרדה לעיני הקולגות והמנהלים. חבר נוסף סיפר לי שמאז שחזר מהמילואים הוא מתקשה לשבת בכיתות הלימוד בזמן ההרצאות, שכן כל חריקת כיסא או רעש מבחוץ "מקפיצים" אותו ומכניסים אותו לחרדות. ובאחד מביקוריי האחרונים באוניברסיטה העברית, סטודנטית שיתפה אותי בחששה לנסוע מהקמפוס אל ביתה בשעות הערב.
סטודנטים בשעת מלחמה - טיפים לפתיחת השנה האקדמית
"הסטודנטים המילואימניקים מרגישים שפשוט הפקירו אותם מאחור"
אלה רק דוגמאות בודדות לגל ששוטף בימים אלה את הדור הצעיר בישראל. גל של פחדים, התקפי חרדה, חוסר שינה, טראומות אשר צפות ועולות ועוד. גל שמביא עמו את המשבר הנפשי הגדול ביותר שידע הדור הזה מאז ומעולם.
על פי סקר שנערך לאחרונה, כ־63% מהסטודנטים מעידים על עצמם כי מאז פרוץ המלחמה מצבם הנפשי התדרדר, ומחציתם אף אמרו כי היו מעוניינים לקבל סיוע ותמיכה נפשית. בהתאמה לכך, בחודשים האחרונים דיווחו המוסדות האקדמיים על עלייה של 50% בבקשות לתמיכה נפשית. גם מהזווית הבריאותית קשה שלא לזהות את גודל המשבר, כשעל פי נתוני משרד הבריאות ישנה עלייה חדה בביקוש לתרופות כמו קונצרטה וריטלין, לצד עלייה דרמטית בביקוש לתרופות להתמודדות עם דיכאון.
אולם כגודל המרחק בין המנהרות בעזה לספסלי האקדמיה, כך הפער בין מצבם הנפשי הקשה של הסטודנטים לרמת ההפנמה של הממשלה והמוסדות האקדמיים את עומק המשבר. נכון לימים אלה, המדינה מקציבה סכום של 1,500 שקלים לטיפולים נפשיים לכל סטודנט שחזר מהמילואים. מדובר בסכום שיכול לכסות עד שלושה ביקורים אצל מטפל, בעוד שעל פי כל אנשי המקצוע, יידרש טיפול הרבה יותר ארוך ומעמיק. אנחנו בהתאחדות הסטודנטים, יחד עם קרן רוטשילד, הצלחנו להעמיד תקציב למרכזי חוסן שמספיק רק ל־15 מוסדות אקדמיים, מה שאומר כי יש פער של מיליונים רבים כדי שנוכל להעניק את הסיוע הנדרש לכל הסטודנטים שזקוקים לכך.
זמן קצר לאחר ה־7 באוקטובר הבינה המדינה את הצורך בשיקום יישובי העוטף והקימה את מנהלת "תקומה". את אותה הבנה ואותה פעולה צריך לבצע באופן מיידי עבור השיקום הנפשי של הדור הצעיר. למוסדות האקדמיים יש את היכולת, וגם את החובה, להוביל את תהליך השיקום. מוסד אקדמי ב־2024 הוא כבר לא רק מקום שכל תכליתו היא לספק ידע, אלא הוא צריך לספק מעטפת כוללת לציבור הסטודנטים: לסייע לייצר תעסוקה, להעניק השכלה וגם לדאוג לסיוע ולתמיכה הנפשית. כדי שזה יקרה, המדינה צריכה להכניס את היד לכיס.
כולם מדברים על חשיבות הניצחון בשדה הקרב והחוסן החברתי, אבל בלי לשקם ולשמר את בריאות הנפש של הדור הצעיר, כל הישג יתמסמס במהירות והנזקים העתידיים יהיו גדולים משמעותית מתהילת הניצחון הרגעית. כמו בכל תהליך ריפוי, גם כאן נדרש כי הממשלה והמוסדות האקדמיים יבינו קודם כל את גודל הבעיה ואת השלכותיה, כדי שנוכל להתחיל לצעוד יחדיו אל עבר תהליך השיקום הנפשי של כלל החברה הישראלית ושל הדור הצעיר בפרט.
הכותב הוא יו"ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית