יותר מדי סדקים הופיעו לאחרונה ביחסי ארצות הברית ישראל, ואם הם לא יטופלו בהקדם, ממשל הנשיא ג'ו ביידן יאלץ לנקוט ביוזמות מזיקות נגד נתניהו וממשלתו. הצנחת סיוע הומניטרי אמריקני לתוך עזה מעל ראשו של נתניהו, מעידה על אובדן שארית האמון בו ועל פקיעת סבלנותו של ביידן מחוסר המעש שלו, בעניין הסיוע ההומניטרי ו"היום שאחרי".
חגורת האש מתרחבת: צה"ל בתקיפה עוצמתית בחאן יונס
פעולה לילית משמעותית: צה"ל הפציץ בשכונת יוקרה בה גרים בכירי חמאס
התמונות של פלסטינים המסתערים על משאיות מזון בשבוע שעבר בצפון הרצועה, שגרמה להרוגים ולפצועים רבים, הצדיקו, לכאורה, את הטענות האמריקניות שלא מספיק סיוע הומניטרי נכנס לרצועה והשפיע על ההחלטה להצניח מזון. ביידן הסביר: "אנחנו מתכוונים לדרוש מישראל לאפשר ליותר משאיות להיכנס לעזה ודרך יותר מעברים.
לא נקבל תירוצים. יש ילדים שחייהם מוטלים על הכף. מאות משאיות צריכות להיכנס לעזה כל יום ולא רק מספר קטן. אני לא אעמוד מהצד ואני לא אוותר". מטרת ההצנחה היא לכפות על ישראל להגדיל משמעותית את הסיוע ההומניטרי לעזה דרך המעברים היבשתיים ומסדרון ימי.
המסר של וושינגטון הוא ברור: "אם אתם לא עושים מה שצריך, אנחנו נעשה זאת במקומכם, הן בסוגיות של ניהול המלחמה והן לגבי הממשל בעזה, שצריך להחליף את חמאס במסגרת של הסכם שלום כולל בסכסוך הערבי ישראלי". עד כמה שהסיוע ההומניטרי לעזה מקומם, בהעדר מעשים הומניטריים מינימליים בצד של חמאס, האמריקנים טוענים שהרעבת העזתים תפגע בלגיטימציה הבינלאומית והפנימית להמשך המלחמה, שגם כך היא מתמעטת, ולכן אי אפשר להשלים איתה.
לישראל יש בעיה קשה עם הסברת אירועים אלימים בעזה. אמנם ניתן היה להניח, שאחרי שחמאס האשים את חיל האויר בהפצצת בית החולים אל אהלי ב-17 באוקטובר, שעה שהפיצוץ שארע שם נגרם משיגור כושל של רקטה מידי הג'יהאד האסלאמי, אמצעי התקשורת האמריקניים שכשלו בפרשה, יהיו יותר זהירים בפרסומים שקריים של חמאס.
זה לא קורה. אמצעי התקשורת בארצות הברית, לרבות עיתוני עילית כמו הניו יורק טיימס, מהרו לפרסם בכותרות שמנות את גרסת חמאס לפיה כוחות צה"ל פתחו באש והרגו פלסטינים שרק רצו להשיג חבילות מזון. לא עוזרות הכחשות נמרצות של דובר צה"ל, שמגובות בסרטונים ובתמונות, התקשורת האמריקנית מטילה בהן ספק, וכך הדיווחים מסייעים לניגוח ישראל בקרב קבוצות עוינות וגורמים נזקים כבדים בדעת הקהל האמריקנית ובקונגרס.
גם אירועים אחרים, כמו נסיעתו היום של בני גנץ לוושינגטון לשם פגישות עם סגנית הנשיא קמלה האריס ובכירים בממשל ביידן, ותגובתו הנזעמת של נתניהו: "למדינת ישראל יש רק ראש ממשלה אחד", מעידה לא רק חוסר האמון של ממשל ביידן בנתניהו אלא גם על חוסר האמון שבינו לבין גנץ.
נוכחות גנץ וגדי איזנקוט בממשלה, בעיקר בקבינט הביטחוני המצומצם, מנעה מחלוקות קשות יותר עם ארצות הברית, כי הממשל רואה בהם גורמים מאזנים של הקיצונים הימניים בממשלה. נראה שנתניהו מנסה לנטרלם, ובכך מעלה בבית הלבן את מפלס החשדנות במניעיו ובהתנהלותו.
גם הבחירות לנשיאות ארצות הברית משפיעות יותר ויותר על מדיניות ביידן כלפי ישראל והמלחמה בעזה. ביום שלישי שעבר, נערכו פריימריז במדינת מישיגן שבשל שיטת הבחירות המעוותת שקיימת בארצות הברית, היא נמנית על "מדינות מתנדנדות" ספורות, שמכריעות בחירות לנשיאות. ביידן זכה שם בניצחון מוחץ של 81 אחוזים מהבוחרים. אבל 13 אחוזים, בעיקר מוסלמים, "פרוגרסיביים" וצעירים, בחרו בקטגוריה של "לא מחויבים" שפירושה, לא מתחייבים לתמוך בביידן בוועידת המפלגה הדמוקרטית שתבחר באוגוסט במועמדיה לתפקידי הנשיא וסגנו.
בבחירות 2020 במישיגן, ביידן ניצח את טראמפ בהפרש של כ-150,000 קולות. המוסלמים שמספרם גדול במיוחד במישיגן, כ-240,000, איימו על ביידן שלא יצביעו עבורו אם לא יפסיק את תמיכתו בישראל, גם אם בכך יעניקו את הניצחון לטראמפ. עמדתם נראית תמוהה, כי טראמפ אמר שיגרש מארצות הברית כל מי שתומך בחמאס וימנע מפלסטינים להגר אליה.
המוסלמים מסבירים שאמצו אסטרטגיה ארוכת טווח במחיר של ארבע שנות סבל מטראמפ, הם יוכיחו לכל מתמודד דמוקרטי עתידי, שתמיכה בישראל היא נטל אלקטורלי כבד. המוסלמים ארגנו את הצבעת המחאה במישיגן, ופרשנים פוליטיים פרשו את התוצאה כמסר מאיים על ביידן, שמעתה יאלץ להתחשב בדרישותיהם.
נתניהו הפך למכשול בדרך לממש את מטרות המלחמה בעזה שהוא עצמו גיבש. הנשיא, אנשיו ומבקרי ישראל בארצות הברית מרבים להזכיר שהוא עומד בראש הממשלה הכי ימנית והכי קיצונית שאי פעם כיהנה בישראל. הוא נתפס כמי שדואג בראש ובראשונה לקואליציה שלו, תלוי בחברי הממשלה הכי קיצוניים שלו, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', שהם סדין אדום בעיני ממשל ביידן. הוא לא מכיר טובה לביידן על תמיכתו חסרת התקדים בישראל ועוד מצהיר שהוא היחידי שיכול להתמודד עם מדיניותו ולחציו. במקום לסייע לביידן ככל האפשר בזירה הפנימית, הוא מקשה עליו מול הקבוצות שמתנגדות לו במפלגה הדמוקרטית.
יש בוושינגטון מי שחושד בנתניהו שהוא בכלל רוצה שטראמפ ינצח בבחירות. אבל בינתיים אנחנו מתקרבים מאד לנקודה שבה ביידן יאלץ לבחור בין נטישת ישראל כדי לצמצם את פיגוריו מול טראמפ לבין המשך התמיכה בישראל שעלולה לגרום לו תבוסה בבחירות ולאובדן הכהונה השנייה בבית הלבן. אם החלופה השנייה תתגבר, יגרם נזק רב לביטחון ישראל ששום כהונה שניה של טראמפ לא תוכל לתקן.
הכותב הוא מומחה לארצות הברית באוניברסיטת בר אילן וחוקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.