השאלה אינה האם, אלא כמה. כמה מנדטים שממתינים בחניה אצל בני גנץ, יעברו למפלגות אחרות כשתתקיימנה הבחירות? הדבר תלוי במצב הכללי שיהיה במדינה ובמנהיגות הנדרשת לה, ובתפיסת העולם של המצביעים מול ההיצע הפוליטי בזמן הבחירות.
התרגיל של גדעון סער והגוש החוסם - גנץ במלכוד | חיים רמון
הפרידה של גדעון סער: אלו תוצאות הסקרים מכל הערוצים
ארבעה מנדטים נגזרו השבוע מגנץ עם פרישתו הכביכול אידיאולוגית של סער, שמסתמן כזגזגן וככדאיניק מסוג חדש. כשהיה שווה לו - חבר לשמאל־מרכז של גנץ, ועכשיו מאותה סיבה תוקע סכין בגבו, ולא מאהבת הביבי. המסרים והמאפיינים העבשים של סער מתעלמים מכך שכבר יש ימין ממלכתי ומתון – ולעומתו, זה ימין עקבי ואמין (זה המבטא הרוסי שמפריע לסער?).
אני מעריך שלבסוף סער יחזור לליכוד, ואם יתמודד עצמאית – יישאר לכל היותר בגודלו הנוכחי. אין לקנות את הקשקוש של "הצלחה בבחירות המוניציפליות". אף תושב לא הצביע לראש עירו כי הוא קרוב לסער, אלא כי חשב שהוא ראש עיר טוב. על פי ממוצע סקרי השבועות האחרונים (לא רק האחרון), לו היו הבחירות מתקיימות עתה, המחנה הממלכתי של גנץ לפני פרישת סער, הייתה קופצת מ־12 ל־35־39 מנדטים. את רוב התוספת גנץ "שותה" מהליכוד. הליכוד של נתניהו מתרסקת מ־32 לכ־18 מנדטים, עם סבירות שמגמת התרסקותה תימשך.
יש עתיד של יאיר לפיד נופלת מ־24 לכ־12 מנדטים. סביר שחלק מהמנדטים יחזרו מגנץ ללפיד. ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן כמעט מכפילה את כוחה מ־6 לכ־11 מנדטים. סמוטריץ' נעלם לשמחת רוב העם והעולם הנאור, וחותך 4 מנדטים מהשת"פ המשיחי־קיצוני שלו עם בן גביר, ששולט בנתניהו משום ששרידותו לפני הכל – ומסכן אותנו כאן ובעולם (סנוואר חולם על בחירות? לא, ביבי – הפוך! סנוואר חולם שתמשיך! התקשורת וביידן נלחמים בך במקום בחמאס? לא, ביבי- הפוך! כמו רוב העם הם מודאגים מסכנתך).
גנץ אדם ערכי, רמטכ"ל לשעבר. פוליטיקה היא מקצוע שכדי להצליח בו צריך להיות מקצוען וגם מנוסה. גנץ הוא לא זה ולא זה. לפיד, לעומתו, הוא פוליטיקאי מקצועי ומנוסה. מי שללא ספק הכי מקצוען והכי מנוסה בפוליטיקה הישראלית (חוץ מנתניהו) הוא ליברמן. לא בכדי הוא החל לטפס בשיעורי התמיכה אחרי שהתברר בעקבות אסון 7 באוקטובר כי הוא היחיד שראה למרחוק, שהבין והזהיר ב־2006 וב־2008. אילו היה נתניהו מכבד בזמנו את דרישותיו כשר הביטחון וכשר החוץ לפעול להשמדת חמאס, היה נמנע אסון 7 באוקטובר – וכנראה 1,475 המתים, 134 החטופים ומשפחותיהם וכמותם אלפי הפצועים – היו ממשיכים בשגרת חייהם.
שלשום נכנס אליי שכן, אורן ימין, ביביסט מושבע עד השבת השחורה, אוהד שרוף של בית"ר ירושלים עם מינוי בטדי. עד 7 באוקטובר האיש היה אנטי־ליברמן וזעם על יחסו לחרדים. מספר ימים לאחר 7 באוקטובר סיפר לי אורן כי סיים עם ביבי והליכוד, שעכשיו הוא מבין איזה תמים היה ושהוא ומשפחתו הענפה שתמיד מצביעה כמו שבט מאוחד, החליטו להצביע לגנץ.
לא האמנתי שיחדל להעריץ את ביבי. התפלאתי שעבר לגנץ, ואז גיליתי שאינו היחיד. אנשים מחפשים בעתות האלו את מי שמדבר יפה, שאומר מה שרוצים לשמוע אף שבעצם לא מחדש – וזה גנץ. זה יתרונו לעכשיו וזה חסרונו לעתיד. כשנכנס אליי שלשום, הייתה בפיו חדשה מרעישה: "אני וכל משפחתי הולכים בכל הכוח לליברמן. גנץ רק מדבר, אבל לא מסוגל להחליט באומץ, אפילו פחד לתמוך בהדחת עופר כסיף. אנחנו אנשי ימין מתונים וחיפשנו תחליף לביבי ולליכוד המאוסים. סער זגזגן. ראינו שרק ליברמן עקבי, אמיץ, לא מזגזג. שהוא ימני אך פרגמטי ושקול, שמכבד גם את המרכז והשמאל. פיו ולבו שווים, לא אנטי־חרדים אלא רק אנטי למנהיגים שלהם, בצדק".
צא ולמד, המנדטים הרבים שנמצאים כעת בסקרים אצל גנץ, כנראה ידוללו עוד. רובם הגיעו אליו ממצביעי הליכוד, מלפיד וממצביעי בן גביר, שהבינו את הטעות שעשו. חלקים קטנים יחזרו לליכוד ואולי לסער, חלק אחר יחזור ללפיד ולעבודה. העם זז ימינה, החלק הגדול יחפש ימין ממלכתי שפוי ועקבי – וימצא שם רק את ליברמן (אני מעריך את בנט, אך אם יחזור, להערכתי יקבל הרבה פחות מנדטים מאשר בסקרים הראשונים).
גנץ יקטן כנראה לגודלו הטבעי פלוס, ואולי, מי יודע, אביגדור ליברמן יהיה האריק שרון החדש, האיש שהושמץ עד שבאו ההתפכחות והחיבוק מהעם שחיפש מנהיגות חדשה.