המלחמה בעזה נמשכת כבר קרוב לחצי שנה, וסופה איננו נראה באופק. רבות נכתב על היעדרה של תוכנית ליום שאחרי. חסרונו של מהלך מדיני־דיפלומטי, לצדו של זה הצבאי, ממש זועק לשמיים.
הלוי בשיפא: "מכוונים לחיסול בכירים, זה יפעל לטובת המו"מ לעסקה"
אחרי הנאום והתגובה בעקבותיו: צ'אק שומר סוגר חשבון עם נתניהו
מהלך מעין זה אמור לסייע להשגתם של יעדי המלחמה תוך שמירה על האינטרסים הישראליים החיוניים. מאמצי התיווך מתמקדים בניסיון להביא לשחרור חטופים במקביל להפסקת אש, מתוך הנחה (נכונה כשלעצמה) שבעקבותיה ניתן יהיה להניע תהליך רחב יותר, שעשוי להביא לסיום המלחמה. אולם, זה לבטח איננו מספיק, ומבחינות רבות אף חסר אחריות.
ממשלת ישראל מתמקדת בעיקר ב”מה איננה מוכנה שיקרה” אולם איננה מספקת כל עיקרון, או מרכיב, ביחס ל“מה היא רוצה שיקרה” על מנת להשיג את יעדיה (וגם אלו אינם בהכרח נהירים). להלן מספר עקרונות כלליים, שעשויים להיות מקובלים על ישראל (אף אם לא על כל מרכיביה של הקואליציה הנוכחית) ועל הזירה האזורית והבינלאומית.
שחרור החטופים (תמורת מספר גדול של מחבלים פלסטינים). הדעת נותנת שמרבית הציבור בישראל מבין ומוכן לשלם מחיר גבוה תמורת שחרור החטופים. אין בנמצא גורם אזורי או בינלאומי שמתנגד לכך.
סיוע הומניטרי מסיבי לתושבים ברצועת עזה. דומני שלאחר החודשים הארוכים של הלחימה, ברי לישראל שלא ניתן ללחוץ על חמאס באמצעות מניעתו של סיוע הומניטרי. יתר על כן, אף אם ישנם גורמים בישראל הסבורים שזה אפשרי, הזירה הבינלאומית, וארצות הברית בראשה, תכפה על ישראל לאפשר הכנסת סיוע, כפי שכבר נעשה.
חמאס לא ישלוט ברצועת עזה. מדובר בעיקרון, או ביעד, שהזירה האזורית והבינלאומית תומכת בהם, אף אם אין הסכמה מוחלטת ביחס לדרך להשיגם. מרבית השחקנים האזוריים (הערביים) והבינלאומיים הרלוונטיים אינם רוצים הישגיות לחמאס בתום המלחמה. יהיה בכך כדי להשליך על מעמדו של האסלאם הפוליטי בכלל באזור.
ישראל איננה מתכוונת להישאר ברצועת עזה. הבהרה מעין זו נחוצה עד מאוד, ראשית כיוון שלא נאמרה בבהירות ראויה, ועל רקע קולות קיצוניים בקרב הקואליציה, שאינם מסתירים את רצונם להישאר. מאליו ברור לכל שישראל תוכל להרשות לעצמה לסגת רק כאשר יהיה ברור שהאינטרסים הביטחוניים נשמרים.
הרשות הפלסטינית היא הכתובת הלגיטימית היחידה בזירה הפלסטינית. הקהילה האזורית והבינלאומית שותפה אומנם לביקורת הישראלית ביחס לחולשתה של הרשות והרפורמות שעליה לבצע, אולם מדובר בכתובת היחידה שלמעשה מקובלת על כולם, גם על ישראל. אמירה מעין זו מצד ישראל תבהיר, אף אם בעירבון מוגבל מסוים, את החלופה למניעת הישארותו של חמאס בשלטון ברצועה, או לחלופין לכאוס.
אין כוונה, או תוכנית, לבצע טרנספר של התושבים ברצועה (נכבה נוספת). אף אם מדובר במשאלת לב בקרב חלק מהשחקנים בישראל, עמדה ישראלית רשמית וברורה ברוח זו נחוצה יותר מתמיד כדי להשיג אמון רב יותר בממשלת ישראל. זה יאפשר לקדם אינטרסים משותפים שישראל חולקת עם בעלות בריתה, ולעניין זה מצרים בראשן.
האם ניתן להניח שישראל והקהילה הבינלאומית יכולות לקבל את העקרונות הכלליים הללו? לדעתי, התשובה בהחלט חיובית. ראוי לשוב ולהדגיש: מדובר בעקרונות, ולאו דווקא בתוכנית עבודה מפורטת ומוסכמת על כל פרטיה, ובכך יתרונם וחשיבותם הרבה. מדובר במעין “חבילה מדינית”, שעל בסיסה ניתן יהיה להניע תהליך מדיני שיעמיד את ישראל במקום אחר לגמרי.
כך ניתן יהיה לשנות את הדימוי הנוכחי של “שחקן סרבן” שאיננו יודע, רוצה או מסוגל להחליט לאן בכוונתו להגיע, לעבר שחקן ישראלי שמסייע להניע תהליך, שמשרת את האינטרסים החיוניים שלו, של בעלי בריתו, ושל עם ישראל. ניתן לצאת באופן חד־צדדי עם פרסום העקרונות הללו, או בעדיפות רבה יותר תוך תיאום דיסקרטי עם ארצות הברית. יפה שעה אחת קודם.