אסון כשבת השחורה, השבעה באוקטובר לא ידענו לפנים. חשנו לא מוגנים, הופקרנו ע"י הגורמים הממונים, מצב על הפנים. כתוצאה מעוצמת השבר תושבי הדרום והעוטף מצפינים אל יישובי הצפון, רקטות, טילי נ"ט ואיום הרחפנים.
לפי החלטת הממשלה, תושבים עד חמישה ק"מ מהגדר מתפנים, והם אכן נעים דרומה למקומות שונים. מי לטבריה, לחיפה, או לאילת, לאחד הבנים. גם אני בין רבים, אל מלונות בת"א מתפנים, חלקם עם כלבים נבחנים.
מתקבל במלון לאונרדו ביץ' בחיוך ובסבר פנים. חדר ברחוב הירקון, כיכר אתרים, חוף גורדון, מרכז העניינים. שלוש ארוחות ביום, מגבות נקיות וסדינים. אי וודאות וזרות בימים הראשונים. אט אט נכנסנו לעניינים, מתוודעים ליתרונות העיר הגדולה ולהצעות הבילוי המגוונות.
טיילת חוף וקניונים, יוצאים לטיולים מאורגנים, לאירועי תרבות ומוזיאונים. לילדים יש תמיד הפתעות ומתנות, בערב בלובי ערב אמנים מופיעים במרינה, יוצאים לשיט בסירות מפרשונים. הכביסה נשלחת למתנדבים טובים ואמונים, ויש היענות של צוות המלון לבקשות המפונים.
ספרים, בנוסף למאפרות המגיעות למרוח קרם פנים, נציגי ממסד הנותנים מענה בביטוח הלאומי ומשרד הפנים, תחנות אוטובוס זמינות, אין מקומות חניה בחניונים. תושבי ת"א ברובם אדיבים ומזמינים, ושרותי הבריאות יותר קצרים ואמינים.
כמובן שמייחלים שתסתיים הלחימה, שחיילנו יחזרו לביתם בריאים ושלמים. למרות הכל נשמח לשוב לביתנו, לחוש את משב הרוח הצפונית על הפנים.