כמדי שנה בתחילת חודש אפריל מתכוננת ישראל למתקפת סייבר מצד ארגונים פרו פלסטיניים. השנה, לאור הסכסוך הכלל אזורי המתעצם, מתקפות הסייבר צפויות להיות קשות מתמיד. הסכנות האמיתיות במתקפת טרור-סייבר הן היעילות הגוברת של אויבנו בהינתן קיצוניותם הדתית, והפחד שהם יצליחו לעורר בנו כתוצאה ממתקפה קטלנית שכזו.
"האכלנו ניצולים מהנובה ומפונים": מיהו ארגון הסיוע שעובדיו נהרגו בתקיפה המיוחסת לישראל?
"מכינים את הקרקע לפיגוע גדול": כך תיראה התגובה האיראנית לחיסול בדמשק
בדו"ח השנתי של מערך הסייבר הלאומי מוצגת עלייה משמעותית של 43% בהיקף מתקפות הסייבר נגד מדינת ישראל בהשוואה לשנה שקדמה לה. פריצות לרשתות חברתיות ולחשבונות וואטסאפ, נסיונות פישינג (דיוג) וחדירות למערכות מחשוב מהוות את עיקר הבטן הרכה של החזית האזרחית במלחמת הסייבר המתמשכת. אולם, בין הנתונים היבשים לכאורה, מסתתרת מציאות דיסטופית: לצד מלחמה פיזית מצויה מדינת ישראל בעיצומה של מלחמת סייבר. מלחמה בה אנו, האזרחים, ניצבים בחזיתה מידי יום כמעט מחוסרי הגנה וזאת למרות מגוון מערכות ההגנה הנמצאות בשטח וגלויות לעיני כל.
בתכנונו את המתקפה הנוראית באוקטובר כנגד ישראל פרץ ארגון חמאס לעשרות מצלמות מעקב שהוצבו ביישובי העוטף. שימוש דומה במצלמות רחוב נעשה בתכנון וביצוע הפיגוע ב-23 בנובמבר 2022 בירושלים, כאשר האקרים איראניים הצליחו לפרוץ למצלמות האבטחה ולצלם את המרחב הציבורי. מתקפות הסייבר שהתרחשו במרכזים הרפואיים הלל יפה, בי"ח מעייני הישועה, בי"ח הפסיכיאטרי איתנים, וניסיונות תקיפה נוספים נגד בתי החולים זיו ורמב"ם, מדגימות ביתר שאת את יכולותיו הגוברות של האויב במתקפות סייבר מתוחכמות נגד מערכות הגנה אזרחיות. מערכות הגנה שנועדו בראש ובראשונה, לשמר ולאפשר קיום תקין ורציף של חיי אזרחי המדינה.
בסדרת ניסויים שנערכו לפני מתקפת 7/10 במעבדה לפסיכולוגיה פוליטית באוניברסיטת חיפה בראשותה של פרופ' דפנה קנטי, נבחנו השפעות מתקפות סייבר על אמון הציבור ביכולות הממשל למנוע הישנות מתקפות עתידיות. סוגיות אלו מעלות שאלות על התנגשות בין הזכות לחיים וביטחון מול הזכות לפרטיות במרחב האישי והציבורי. במחקרים נמצא כי אמון הציבור בממשל עולה אחרי מתקפות טרור-סייבר כנגד תשתיות קריטיות וכי אזרחים מוותרים על הזכות לפרטיות לטובת הביטחון בהישנות מתקפות טרור-סייבר. אולם כיום, כשהתברר כי מצלמות האבטחה ביישובי עוטף עזה היוו חרב פיפיות ושימשו היטב את האויב כנגד ישראל — במקום להוות שכבת הגנה על תושבי העוטף — נשאלת השאלה מה תרחיש האימים הבא?
הניסיונות להמשיך ולבצע מגה פיגועים על תשתיות קריטיות, עלולות להתעצם לאחר ה-7/10 לאור התגברות הידע והתחכום של הבינה המלאכותית, גם בקרב אויבינו. מתקפת הסייבר על צינור הנפט הגדול במזרח ארצות הברית בקולוניאל פייפליין (The Colonial Pipeline) ב-2021, כמו גם המתקפה שגרמה לשפיכתם אלפי טונות של נפט באסדת קידוח במפרץ מקסיקו ב-2010, מעידות על תרחיש אימים אפשרי דומה בארץ.
האם אסדת קידוח גז, כדוגמת לוויתן, שנמצאת קילומטר אחד בודד מחופי הרחצה של זיכרון יעקב ומטפלת בכמות גז חסרת תקדים, היא היעד הבא למתקפות טרור-סייבר? מערכת הרמזורים? מערכות ההגנה האווירית? מערכות בקרה אווירית וניהול טיסות? תשתיות החשמל והתקשורת? כלל המערכות הללו מבוססות מחשוב והפגיעה בהן עלולות לגרום לנזקים עצומים. מי מגן עלינו מפני תרחישי האימים האפשריים?
אל לנו לזלזל בנתונים שהוצגו בדו"ח אפריל של מערך הסייבר. כאשר קיימות מתקפות בהן זולגים נתונים ממוסדות אקדמיים ומערכות רפואיות – השלב הבא עלול להיות חמור בהרבה. היכן המדינה כגוף רגולטורי בשמירת אזרחיה? התשובה בלב השאלה. ושהאחרון יכבה את הראוטר.
שרון מצקין חוקרת את השפעות מתקפות סייבר על אמון הציבור ותמיכה במדיניות מעקב, ביה"ס למדעי המדינה המעבדה לפסיכולוגיה פוליטית באוניברסיטת חיפה
ד"ר קרן לוי גנני–סניידר, חוקרת במכללה האקדמית הדסה, ירושלים ועמיתת מחקר בביה"ס למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה
פרופ' דפנה קנטי, ביה"ס למדעי המדינה והמעבדה לפסיכולוגיה פוליטית, אוניברסיטת חיפה