בשעה שהמלחמה בעזה נמשכת וצה"ל לא מצליח להביא את ההישג הברור והחד־משמעי, וככל שלא מצליחים להגיע לנוסחה מוסכמת לשחרור החטופים הנמצאים בסכנת חיים, החשש מדשדוש הולך וגובר.
חובה על הממשלה לתת את ההוראות לצבא כיצד היא רוצה להתקדם, מכיוון שככל שהזמן חולף, ההישגים הצבאיים המרשימים הולכים ונשחקים. אט־אט מתחילה להתברר העובדה הכואבת שאין עדיין מתווה ליום שאחרי המלחמה, והסוף לא נראה באופק. חובה על ישראל למצוא דרך להחזיר את כל החטופים, החווים מדי יום אלימות קשה וחייהם נתונים בסכנה גדולה.
צה"ל רוצה להמשיך ולהשמיד את האויב החמאסי, אך מצד שני ידיו כבולות. בהיעדר הסכמה גם בתוך הקבינט המצומצם וגם בין הממשלה לארה"ב, הדורשת הפסקת אש הומניטרית, כשברקע איום אמריקאי לעצור את אספקת הציוד הצבאי – חייבים לחשוב מחוץ לקופסה, ובראייה עתידית מה אנחנו רוצים וכיצד יוצאים מהמלכוד.
החזרת החטופים נמצאת בראש המשימות, כולל כניסה לרפיח, כאשר ישראל כבר הסכימה להפסקת אש הומניטרית למשך חודש וחצי. למרות זאת, דרישות חמאס, ובהן נסיגת צה"ל מצפון הרצועה, ויתור על חלוקת הרצועה, החזרת העזתים לצפון ושחרור מאות מחבלים רוצחים מתועבים כולל רוצחי הנוח'בה - הן האופציה הגרועה ביותר. הרי ברור שדקה אחרי שחרור הרוצחים הם יחזרו לזרועות חמאס כדי להילחם בנו שוב.
לצד ההישגים המרשימים, גם במלחמה הקשה הזאת נעשו משגים, כאשר אחד מהם היה להשאיר את הפעילות ברפיח לסוף. צה"ל היה צריך להיכנס לרפיח בתחילת המלחמה ולהתקדם במקביל ולא בטור. ברור שהמצרים מאוד לא אוהבים את האפשרות הזאת, אבל ללא כניסה לרפיח המלחמה לא תסתיים.
ובל נשכח שבגבולנו הצפוני יושב ארגון הטרור חיזבאללה המקבל תמיכה איראנית, ויכולותיו הם פי כמה משל חמאס. מזכ"ל הארגון חסן נסראללה צופה בנו ומכלכל את מעשיו בהתאם להתקדמות שלנו במלחמה בעזה, וכפועל יוצא מכך יחליט אם ומתי לגרור אותנו לעימות מולו. לפיכך, השמדת חמאס ופירוקו מיכולותיו הצבאיות הם חובה שתשפיע על המלחמה העתידית עם חיזבאללה.
החלטות גרועות
תמיכת ארה"ב כבר לא מובטחת לנו, ואם הלחץ העולמי בראשות מדינות כמו בריטניה, צרפת וגרמניה להפסיק את המלחמה יעצור את השלמת היעדים הצבאיים, חוששני שהדבר לא יבטיח את החזרת החטופים. למרות התמיכה הצבאית שארה"ב עדיין נותנת לנו, קיים חשש לאיבוד אמון בישראל מצד האמריקאים, וכך גם מצד בנות בריתה במפרץ.
הווטו האמריקאי שארה"ב נמנעה מלהטיל בשבוע שעבר במועצת הביטחון של האו"ם הוא חסר משמעות אופרטיבית, אבל הוא מצביע על יחס יותר מתנכר לישראל - מה שיוצר חשש לגבי ההתנהגות והתמיכה האמריקאיות בהמשך.
לארה"ב יש הסכמים עם סעודיה, הנמצאת שנים תחת מתקפות חות'יות, אבל המתקפות נמשכות, וארה"ב מתמהמהת בטיפול בחבורת המחבלים התימנים שחברו לאיראן ולציר הרשע עם רוסיה וסין כנגד המערב. המורדים החות'ים פוגעים קשות בנתיב הימי במצר באב אל־מנדב, ומעלים את מחירי תעבורת הסחורות בעולם. בכך נגרמים הפסדים ניכרים למדינות רבות, ובהן מצרים - שהכנסותיה ממעבר בתעלת סואץ נפגעות קשות.
גם האמירויות, סעודיה ובחריין חוששות לאבד את האמון בארה"ב, כאשר זו מעדיפה על פניהן את קטאר, מדינה תומכת טרור המפיצה בכלי התקשורת שלה שקרים והשמצות נגד ישראל ומדינות נוספות. ארה"ב בחרה דווקא בקטאר, ולא בבנות בריתה סעודיה והמפרציות המאוימות על ידי איראן.
ארה"ב ידועה בקבלת אין־ספור החלטות שרק סיבכו את המצב בעולם. דוגמה אחרונה לכך היא הפקרת הממשלה הלגיטימית באפגניסטן ב־2021 לידי הקיצוניים, שהפכו אותה למדינת שריעה. המנהיג הדתי העליון של אפגניסטן הורה לשופטים במדינה ליישם במלואם את חוקי השריעה, כולל הוצאות להורג פומביות, סקילה, הצלפות וקטיעת איברים לגנבים. הטליבאן הבטיח גרסה מרוככת יותר של המשטר הדכאני שאפיין את תקופת שלטונו הראשונה במדינה בין השנים 1996־2001, אך בהדרגה חזר ליישם עוד ועוד אמצעים לצורך דיכוי החופש וזכויות האדם.
כמו כן, הדרישה האמריקאית לאפשר "בחירות חופשיות" בשטחי הרשות הפלסטינית ב־2006 הביאה לשלטון את חמאס, שטבח בחבריו בפת"ח והשתלט על הרצועה בכוח הזרוע - וזאת כאשר קטאר והעולם מספקים הרבה מאוד כסף לארגון הרצחני הזה.
מדובר באותו חמאס שבכיריו מסתתרים בתוך בתי חולים וממיטים אסון על תושבי עזה ועל האזור. אותו חמאס שחטף נשים, גברים, מבוגרים וילדים, אנס ורצח ועדיין מתבצר בתוך מנהרות תת־קרקעיות מסועפות מתחת לאדמה.
ארה"ב תמיד תעשה את מה שמשרת אותה, אבל לפעמים היא לא מנתחת עד הסוף את ההשלכות העתידיות של פעולותיה בעולם. אז כן, ארה"ב היא חד־משמעית ידידתה הטובה ביותר של ישראל, ורק בשבוע שעבר הנשיא ג'ו ביידן אישר עסקת נשק חדשה הכוללת מטוסי חמקן ואמצעי לחימה מתקדמים לישראל, למרות הביקורת של הדמוקרטים ממפלגתו.
עם זאת, קשה שלא לעשות אנלוגיה בין היחס האמריקאי לבנות הברית במפרציות, לבין היחס לישראל. לארה"ב יש צי ימי בסדרי גודל מטורפים, ואולי ארה"ב תתייחס אל ישראל – המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון – כאל עוד בסיס של מדינה ידידותית המגינה על האינטרסים שלה באזור.
הכותב הוא מנכ"ל רדיוס 100FM, קונסול כבוד בישראל של נאורו, סגן דקאן הסגל הקונסולרי וסגן נשיא מועדון השגרירים בישראל
[email protected]