כולם היו נרעשים מכך שהזכיינות של מקדונלדס בבעלותו של עמרי פדן נקנתה ע"י מקדונלדס העולמית, אבל כנראה לא מהסיבות הנכונות. לאחר שלושים שנה בה מקדונלדס ישראל הצליחה לשרוד את המצב הגיאופוליטי המורכב בלי "להתלכלך" הגענו לישורת האחרונה. הם, מקדונלדס העולמית, לא רוצים איתנו שום קשר, כלומר, לא איכפת להם להישאר ידידים אבל שום דבר מעבר לזה. נגמר הרוטב חמוץ מתוק, נשאר רק החמוץ.
הכל התחיל בעקבות ההנחות והמבצעים שהעניקה מקדונלד׳ס ישראל לחיילים בזמן המלחמה, מה שגרם לרשת העולמית ירידה בהכנסות. הירידה התרחשה בעיקר בגלל חרם הצרכנים שתפס תאוצה, לרוב במדינות עם רוב מוסלמי שהחרימו את הברנד על מעורבות ותמיכה במלחמה בישראל, דבר אשר הרשת מכחישה. ההתנערות לצערם לא עזרה והמכירות של זכיינות מקדונלד'ס צנחו בין 50% ל-90%.
אם מסתכלים על העניין מנוקדת מבט עסקית נטו, אפשר להבין את מקדונלד׳ס העולמית. למה הם צריכים את כאב הראש הזה? להסתכסך עם כל העולם הערבי ואשתו בגלל הזכיין הישראלי? איזה מותג מתפקד היה רוצה דבר שכזה? על פי הדיווחים, במקדונלד'ס קיוו שההעברה של הזכיינות מידיים ישראליות תשפר את המוניטין של החברה במזרח התיכון שזה טוב ויפה, אבל מה איתנו? מי ישפר את המונטין של ישראל?
אם מסתכלים על מדינת ישראל כברנד, הגענו לפח של הפחת. אנחנו הקריסטל של המשקאות, הטוויסט של השוקולד, אוזן המן במילוי פרג, מצה עם חרוסת, כרוב ניצנים, הפכנו שנואים בעיני העולם. אפילו ארה"ב, הבסטי הנאמנה, מתחילה להראות סימני שחיקה. אנחנו רשמית הילד המעצבן בצהרון שאוכל נזלת ואומר לכולם שאבא שלו שוטר.
ג'ו ביידן, בכבודו ובעצמו היה צריך להגיע עד לכאן רק כדי לראות במו עיניו - מה לכל הרוחות קורה ב״סניף״ ישראל?. אז, כשהגיע לארץ, אחרי השבעה באוקטובר, זה הרגיש כאילו הייתה בו עוד איזושהי אופטימיות שכנראה התבססה על זכרונות נוסטלגיים עמומים של פלינג קייצי עם גולדה מאיר על מגלשה מתחת לעץ אקליפטוס בקיבוץ הגושרים (כך לפחות אני מדמיינת את זה). אך הימים הללו עברו חלפו, וכרגע ישראל נמצאת בקשר הארוך האלים והמתעלל ביותר בכל שבעים שנותיה. תחת הנהגתו של בנימין נתניהו, אדם הכנראה סובל מאישיות נרקיסיסטית, קלסטר בי פרסונליטי, ראש פירמידת ה״דארק טריידס״, ערך משל עצמו ב״די אס אם 5״, מלך הביביסטים, מנתץ שלשלאות השד העדתי, הוא זה שהביא את ישראל למקום הנמוך והעלוב ביותר בתולדותיה. מזל טוב.
ישראל, שאיבדה כמעט את כל חבריה ונשארה מבודדת, בלי מדיניות חוץ או פנים או מדיניות בכללי, ממשיכה להחמיר את מצבה עם ויז'ואלס המופצים לכל עבר של הפצצות צה״ל, והניכור מצד העולם הולך ותופס תאוצה.
כאשר ביידן אמר שהוא ציוני הוא לא שיקר וכאשר מנהיגי העולם עמדו לצידה של ישראל הכוונות שלהם היו אמיתיות. אבל, וזה אבל גדול, בחצי שנה האחרונה ״הצליחה״ ישראל לעשות כל טעות שתעלה על הדעת כדי לאבד את תמיכת העולם החופשי ולהביא אותנו כפסע מלהיות מבודדים ושנואים.
מספיק להסתכל על מה שמתרחש בארוויזיון, תחרות שירים אינפנטילית שאמורה לסמל שלום ואהבה, לכאורה, והפכה לכלי ניגוח פוליטי. עדן גולן, נציגת ישראל, מקבלת איומים על חייה על בסיס יומי. זה כה חמור עד כי הנהלת השידור האירופי הייתה צריכה לפרסם הודעה בנושא: "איגוד השידור האירופי מכיר בעומק הרגשות ובדעות החזקות שעוררה תחרות האירוויזיון השנה – על רקע מלחמה איומה במזרח התיכון, אנו מבינים שאנשים ירצו לעסוק בוויכוח ולהביע את דעותיהם העמוקות בעניין זה. עם זאת, אנו רוצים להתייחס לחששות ולדיונים סביב מצב זה, במיוחד הקמפיינים הממוקדים במדיה החברתית נגד חלק מהאמנים המשתתפים שלנו".
אם "נהנינו" מרגעי חסד אחרי השבעה באוקטובר העולם כבר לא שם. האירוע מבחינתם נגמר, חטופים לא חטופים אתם תסיימו את המלחמה בחמש. אנחנו, הציבור, ולא מעט באשמת התקשורת, לא חשוף אפילו לרבע מהפרסומים והתמונות הממחישים את החורבן שהמלחמה יצרה בעזה. מה שנקרא דברים שרואים משם לא רואים ב"כאן". ״אנחנו הטובים הם הרעים״ אנו ממשיכים לפמפם לעצמנו, אז כן, אולי אנחנו הטובים אבל גם טיפשים. כי אחרת איך זה שרק אנחנו בטוחים בצדקתנו? לפחות תנו לזה גיבוי במעשים, אפילו אם זה למראית עין. ואם אנחנו צריכים לפחד, להתבייש, לשקר, למלמל, או ללחוש שאנחנו מישראל ויהודים ברחבי העולם סופגים אלימות ואנטישמיות, בגלל מה שקורה אצלנו? זו אינדיקציה מספיק ברורה, שהמותג איבד כל ערך ואפילו מייקל רפפורט לא יצליח להציל אותו.