לאחר ניסיון התקיפה האיראני הלילה, קבינט המלחמה מתבקש לגבש החלטה על תגובה ישראלית אפשרית. ברצוני להאיר כי לא מדובר בהחלטה אופרטיבית מקומית, אלא בהחלטה מאקרו־אסטרטגית רחבת שיקולים ורבת־ממדים. זו לא החלטה שמניעיה אמוציונליים או פוליטיים פנימיים.

"ה־7 באוקטובר הוא תוצאה של השסע": תומר שרון עולה להתקפה

לקראת פעולה ברפיח? ההכרזה הדרמטית של דובר צה"ל

ה”בייס” הפוליטי - הבור באסטרטגיה - אינו מעניין, במיוחד ברגע זה. זו החלטה אסטרטגית מקצועית טהורה, שאלו שמקבלים אותה חייבים להיות מומחים לאסטרטגיה. זו גם לא החלטה לפרשנים “לשעברים” המלעיטים אותנו לאחרונה בעצות טקטיות, וגם לא למגישי טלוויזיה שהבנתם האסטרטגית אפסית.

לכן אני מציע לכל המומחים לשום כלום, בעת הזו לשתוק, כי לא מדובר במשחקי מילים או ילדים ולא מדובר בתגובה שבאה לרצות תחושות. מדובר בהחלטה גורלית. אנסה להעלות מספר פרמטרים אסטרטגיים שחייבים להישקל: ראשית יש לנתח את המצב בהיבט של הבריתות האסטרטגיות של מדינת ישראל עם אלו שסייעו לנו, במידה כזו או אחרת, בסיכול המתקפה האיראנית. הבריתות האלה מקבלות משנה חשיבות במאבק זירתי רחב.

יירוט המתקפה מאיראן (צילום: דובר צה''ל)
יירוט המתקפה מאיראן (צילום: דובר צה''ל)

תגובה ישראלית חייבת להינתן תוך שיקול מרכזי שהוא כוח העמידה האסטרטגי הכולל עוצמה כלכלית, חוסן תשתיתי, עוצמת כוח המחץ וכוח העמידה שיש לו פנים רבות. כל זאת לאורך זמן לא מבוטל. אני מניח שהשאיפות האסטרטגיות נעות במנעד שבין הרתעת איראן שלא תתקוף שוב, ובין השמדת התשתית הגרעינית הצבאית שלה. אם ישראל מעריכה כי לא תוכל להגשים את אחת משתי המטרות האלה בעצמה ללא בנות בריתה, הרי שעליה לבצע את המהלך רק בתיאום איתן.

פעולה שלא תשיג את אחת משתי המטרות האלה תגרום לכרסום בהרתעה של ישראל ותהווה “פורקן יצרים” זמני המזיק בטווח הארוך. אני מציע שלא להמר על מידת ההשתתפות של בנות בריתנו במתקפה על איראן. אם נניח לרגע בצד את היעד הגדול של פגיעה קשה בתשתית הגרעינית של איראן ונסתפק בפגיעה מרתיעה מפני תקיפה איראנית נוספת, הרי שנידרש למציאת פעולה אופטימלית ומוסכמת עם בנות בריתנו.

זו חייבת להיות פעולה כואבת מאוד שתשפיע על מקבלי ההחלטות באיראן ולא תפגע בכלכלה העולמית (אני מניח שנשיא ארצות הברית לא יאהב פעולה מהסוג שיפגע בסיכוייו להיבחר בנובמבר). האיראנים ספגו הלילה מהלומה מרתיעה משתי סיבות, האחת היא הברית המעשית בין ישראל לארצות הברית ובריטניה, והשנייה היא היכולת הישראלית ליירט ולסכל את המתקפה. זו בהחלט מכה חשובה אבל אולי לא מספקת.

אנתוני בלינקן בקבינט המלחמה (צילום: שגרירות ארה''ב)
אנתוני בלינקן בקבינט המלחמה (צילום: שגרירות ארה''ב)

לכן אם אנסה להציע לקבינט המומחים הצעה מעשית הייתי אומר כך: יש להשלים אסטרטגית את המכה שאיראן ספגה הלילה בהנחתת איתות קשה למדי ובו הצגת יכולת מרשימה שתרתיע את איראן מלחזור ולתקוף. למשל פגיעה משמעותית, אך לא טוטאלית, בתשתית של שרשרת אספקת הנפט האיראנית.

יירוט טילים איראניים (צילום: REUTERS/Ronen Zvulun)
יירוט טילים איראניים (צילום: REUTERS/Ronen Zvulun)

לסיכום אומר כך: המאבק מול איראן טיפס מדרגה ומחייב ראייה רחבה יותר מהנדרשת במאבקים מול חמאס. מתוקף הנסיבות האסטרטגיות, השיקול בעניין דרך התגובה באיראן מחייב תיאום מלא עם בנות הברית שלנו, שלדעתי אינן רוצות בעת הזו לפגוע בתשתית הגרעין האיראנית אך עשויות להסכים להשלמת הפגנת העוצמה מהלילה במהלך ישראלי המציג יכולת מרשימה בפגיעה בתשתית הנפט האיראנית, אך לא בתגובה שתגרור משבר כלכלי עולמי בעת הזו. 

הכותב הוא חבר “מבטחי" - פורום מפקדים לאומי, נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר