בחודשים האחרונים נחקרת פרשת כלי השיט. מדובר בחקירה משטרתית מסועפת ומורכבת שעוסקת ברכש אסטרטגי כחלק מצורכי הביטחון הלאומי. בהליכי הרכש שותפים רבים: משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון, המועצה לביטחון לאומי, צה"ל, חיל הים ועוד. המונח "ביטחון לאומי" מהלך עלינו יראה וקסם. הוא נתפס כנחלתם של קברניטים, אנשי ביטחון ומומחים.



מכוני מחקר מקיימים כנסים ודיונים רבים בנושא הביטחון הלאומי. כאשר עוצמים את העיניים ומדמיינים את המונח עולים איראן, חיזבאללה וחמאס ורואים מטוסי אף־35, צוללות, יחידות מיוחדות, מוסד וסייבר. כל זה אל מול איומים אסטרטגיים חיצוניים. הציבור באופן מובן לא נחשף אליהם במלוא עומקם משיקולי שמירת הסוד והביטחון. אנו סומכים על מי שעוסק בכך כמעט באופן מוחלט. האומנם נכון לנהוג כך?



מאבק בשחיתות ומערכת אכיפת חוק חזקה וערכית הנם מרכיב מרכזי בביטחון הלאומי. מתי התקיים דיון ציבורי בדבר היקף תכולתו של הביטחון הלאומי בחברה דמוקרטית ומיוחדת כמו ישראל? מרכיבי הביטחון הלאומי המסורתי הכוללים הרתעה, התרעה, הכרעה והתגוננות בוודאי ימשיכו ללוות אותנו שנים רבות, אך אין די בהם. נכון להוסיף לדיון איומים אסטרטגיים פנימיים, ויפה שעה אחת קודם.



שחיתות הנה איום אסטרטגי: היא קיימת, נוכחת, רואים אותה, חשים בה ונזקיה רחבים. הפגיעה הנה בליבת האמון החברתי. פגיעתה קשה ומתמשכת באמון במוסדות המדינה, בענייניות קבלת ההחלטות של מנהיגי הציבור ועובדי הציבור. אל מול איום אסטרטגי זה, המועצה לביטחון לאומי לא פועלת ומייצרת תוצרי חשיבה, הקבינט לא מתכנס לישיבות חירום והשחיתות לא הייתה מעולם יעד לטיפול הממשלה. מבקר המדינה לא הוזעק לבדוק כיצד לא טופל איום אסטרטגי כה עמוק ולא נוצר ויכוח בין פוליטיקאים על הקרדיט מי עשה יותר במאבק בשחיתות. 


ביטחון לאומי זה לא רק צוללות. צילום: דובר צה"לביטחון לאומי זה לא רק צוללות. צילום: דובר צה"ל


בחזית המאבק בשחיתות מצויים המשטרה, מבקר המדינה, הפרקליטות ובתי המשפט. קברניטי המדינה לא עוסקים בחיזוקם כפי שמתבקש, אלא בהחלשתם באופן שיטתי והדרגתי ובשחיקת מעמדם בצורות שונות ומגוונות.

לתפיסתי, המאבק בשחיתות הנו חלק מרכזי בביטחון הלאומי. בעקבות החקירה השתלב חלק מהעיסוק בביטחון הלאומי (צוללות וכלי שיט) במאבק בשחיתות. ליתר דיוק, ביטחון לאומי וגילויי שחיתות. אולי מהחיבור שנוצר יהיה מובן יותר שביטחון לאומי הוא לא רק צוללות ומטוסים, אלא גם סולם הערכים הראוי שלאורו צריכות להתקבל החלטות.

אולי מקרה זה שאנו נמצאים רק בתחילתו יניב תוצאות חיוביות. אולי בעתיד נעסוק לא רק בשאלה אם יוגש כתב אישום או לא, אם המעשה הנו חוקי או בלתי חוקי, אלא גם בשאלה מה ראוי ואינו ראוי, כיצד אנחנו נוהגים, מה השתבש ומה לעשות כדי לתקן. אולי יתווספו מונחים נוספים לדיון הציבורי מעבר לשאלה אם יש תשתית ראייתית לכתב אישום.

זה יתרחש אך ורק אם נמשיך לעסוק בכך לאחר סיום הפרשות. זה יקרה לא על ידי שוטרים, פרקליטים ושופטים; זה יתממש אך ורק אם מנהיגי הציבור ופוליטיקאים יעסקו בכך. אולי אז, כשיאמר ראש הממשלה "מותר לקבל מתנות מחברים", יגידו לו חבריו ולא יריביו: תודה על מה שעשית, אבל סיימת.

הכותב הוא חבר במפלגת יש עתיד, ניצב בדימוס ולשעבר ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה.