בניגוד לדיווחים בכלי התקשורת, הדרמה האמיתית שמתחוללת בעקבות הבחירות בגרמניה, אכן ממוקדת במפלגה אחת, אבל לא מדובר במפלגת הימין הקיצונית, "אלטרנטיבה לגרמניה", שהפכה למפלגה השלישית בגודלה. עתידה הפוליטי של גרמניה נתון היום בידי מפלגה שמאז 2005, אף אדם מחוץ לגרמניה ואפילו גרמנים רבים שכחו שהיא קיימת - מפלגת הירוקים.

ברגע שפורסמו בתחילת השבוע תוצאות המדגם היה ברור כי האופציה המתבקשת והטבעית להרכבת הממשלה הנה המשך למעשה של ממשלת האחדות הלאומית של השמרנים והסוציאליסטים. למרות זאת ולהפתעתם של רבים, זמן קצר לאחר פרסום המדגם, הוטלה הפצצה הפוליטית שסתמה את הגולל על אפשרות זו - המפלגה הסוציאליסטית הודיעה באופן חגיגי, חד־משמעי ובלתי חוזר כי היא מסיימת את השותפות עם הנוצרים הדמוקרטיים והיא תשרת את גרמניה באופוזיציה.

בעקבות מפת המנדטים החדשה שנוצרה ולאחר הודעה דרמטית זו מדובר ברעידת אדמה. לא פחות מכך. מה שמפריד בין גרמניה לאנדרלמוסיה פוליטית מוחלטת ובחירות חוזרות הנה אך ורק האופציה ההזויה הקרויה: "קואליציית ג'מייקה".

מושג זה ידוע רק ליודעי ח"ן (חוכמת הנסתר), שעוקבים אחר הפוליטיקה הגרמנית, ולאלו שטרחו להסתכל בגוגל בליל הבחירות, כאשר המילה "ג'מייקה" הוקפצה לצמרת מילות החיפוש. משמעותה הנה צבעיה של ג'מייקה, שחור, צהוב וירוק. צבעים אלו מסמלים את צבעי הקואליציה המסתמנת בגרמניה. קואליציה שבמסגרתה, צפויה להצטרף לברית הטבעית בין הנוצרים הדמוקרטיים (בצבע השחור) לליברלים (צהוב) שותפה בלתי טבעית בעליל - הלא היא מפלגת הירוקים.


קואליציית הבית היהודי ומרצ

מפלגת הירוקים בגרמניה הנה מפלגת שמאל, שבנוסף לדגלה המרכזי של איכות הסביבה כמובן, היא גם מקדמת מצע החופף, בחלקים נרחבים, למצע של מפלגת מרצ הישראלית, קרי, פציפיזם, זכויות האזרח, זכויות האישה וכד'. מאז הקמתה, נחשבת מפלגת הירוקים הגרמנית כשותפתה הטבעית של המפלגה הסוציאל־דמוקרטית. במהלך כהונתו של הקנצלר גרהרד שרודר בשנים 1998־2005, יושקה פישר, מייסדה של מפלגת הירוקים כיהן כשר החוץ.

על מנת לפשט את התמונה המורכבת משהו עבור הקורא הישראלי להלן האנלוגיה הישראלית לתוצאות הבחירות בגרמניה: רשימה משותפת של הליכוד והבית היהודי - 40 מנדטים, יש עתיד - 15 מנדטים, העבודה - 25 מנדטים, מרצ - 10 מנדטים, הרשימה המשותפת - 10 מנדטים, ולראשונה בכנסת, מפלגת עוצמה לישראל בראשותו של ברוך מרזל - 20 מנדטים. כעת, בהתחשב בכך כי לעוצמה לישראל ולרשימת המשותפת אין פרטנרים, האפשרות הסבירה היחידה לממשלת רוב בהרכב שכזה הנה הליכוד ועבודה יחדיו – 65 מנדטים. אם העבודה תהיה נחושה להישאר באופוזיציה, הרי שבתמונה נשארות מפלגות יש עתיד ומרצ עם הליכוד. חשבונית זה מסתדר. פוליטית הרבה פחות.

כעת נוצרה קונסטלציה מוזרה, שבה המפלגה הסוציאליסטית מסרבת להיכנס לממשלתה של אנגלה מרקל, והיא מפעילה לחצים על מפלגת הירוקים, שממוקמת שמאלה ממנה, להצטרף לממשלה. ככל שתסריט זה נראה מוזר, מדובר למעשה בתוצאה ישירה של יושרה פוליטית, כזו שאינה מוכרת בישראל. המפלגה הסוציאליסטית בחרה להקשיב לקולו של הבוחר, שהתעלם מהצלחותיה הלא מבוטלות כשותפתה של מרקל בממשלה היוצאת, והנחיל לה מכה אלקטורלית. החלטתה לשים פעמיה אל ספסלי האופוזיציה זוכה לביקורת חריפה מצד הירוקים, שמאשימים אותה בהעדפת האינטרס המפלגתי הצר על פני האחריות הלאומית.

ניתן אומנם לפרש את החלטת המפלגה הסוציאליסטית גם כך, אבל אפשר ליחס את עמדתה גם לתפיסה אידיאולוגית: מצד אחד, היא מעוניינת בהמשך קיומה של ממשלת מרקל שהקמתה ביחד עם הירוקים תשמר את היציבות הפוליטית בגרמניה. ומצד שני, היא מבטיחה שראשות האופוזיציה בגרמניה לא תיוותר בידי האלטרנטיבה הימנית, שלעמדותיה היא מתנגדת נמרצות.

הירוקים הודיעו כי הם ינהגו באחריות וייענו לפנייתה של מרקל להיכנס עמה למו"מ, אך לאור הפערים הגדולים שקיימים בין מפלגת הירוקים ליתר השותפות הקואליציוניות, ספק אם ניתן יהיה לגשר על הקונפליקטים הכלכליים והפוליטיים, ולהימנע מבחירות חוזרות, בין אם מיד או לאחר זמן מה. בבחירות אלו עשויה להיות הזוכה הגדולה דווקא המפלגה הסוציאליסטית.

הכותב הנו משפטן, ח"כ לשעבר ונשיא בית הדין של הליכוד