האם מדינת ישראל נגררת למלחמה? האם ראש ממשלתנו גורר אותנו למלחמה? התשובה לכך היא כן, אנחנו נגררים ועוד איך, וזאת משום שראש ממשלתנו אינו שותק, אלא עוסק ביחסי ציבור. כך לפחות קובע אלוף (במיל') עמירם לוין, במאמר שפרסם בתחילת השבוע בעיתון "ידיעות אחרונות" ובתוכנית ב־103FM שבה התארח.

ליבת קביעותיו היא זאת: נתניהו מכריז בקולו כ"לא נאפשר לאיראן להתבסס בסוריה". אבל אם ניכשל ואיראן כן תתבסס, האם בכוונתו לצאת למלחמה? וכדי שלא יהיה לקורא הנדהם ספק, הוא מוסיף במקום אחר: "תדע כל אם עברייה - ראש הממשלה, הקבינט והממשלה גוררים אותנו למלחמה, ותפקידו של צה"ל יהיה לצמצם את מחיר המלחמה".
 

להלן ארבע הערות קצרות: האחת, אני מכיר היטב את פועלו האישי המיוחד של עמירם לוין למען ביטחון ישראל בהיותו מפקד סיירת מטכ"ל. הוא אחד המוחות המבריקים ביותר שקמו לנו בתחום החשיבה של מבצעים מיוחדים. אבל לצערי מאמרו וקביעותיו הם של פוליטיקאי. לוין מדגיש זאת במפורש בתחילת מאמרו (הוא מקווה שמאמרו יניע אותנו, הקוראים, "לעשות מעשה"), ובסופו הוא מסביר מהו ה"מעשה" ("להתגייס כדי לסיים את כהונתה של הממשלה טרם פורענות").

 נשיא איראן חסן רוחאני במצעד צבאי. צילום: רויטרס נשיא איראן חסן רוחאני במצעד צבאי. צילום: רויטרס


כפוליטיקאי הוא מפחיד אותנו ומזהיר שדבריו ידירו שינה מעינינו מכיוון שמלחמה איומה בשער. מלחמה נגד מי בדיוק? נרמז באורח ברור שהיא תהיה נגד איראן וגרורותיה. מתי בדיוק, מה יהיה אופייה של המלחמה, היכן תיערך, האם תהיה זו מלחמה בין צבאות, האם האיראנים ייזמו את המלחמה או אולי נתניהו - אין על כך מילה במאמר, ולא פלא בעיניי. זו דרכם של פוליטיקאים.
 

ההערה השנייה: הנקודה הארכימדית בכל המאמר היא האמירה של נתניהו: "לא נאפשר לאיראן להתבסס בסוריה". על פי החשיבה של לוין, זו אמירה מתלהמת שאסור היה לה שתיאמר, כי היא שתביא להידרדרות למלחמה. זו חשיבה מוטעית לחלוטין שאיני מוצא שום היגיון מאחוריה. ובכלל, אי אפשר להבין מה לוין רוצה. האם הוא רק נגד הפטפטת? האם בעיקרון הוא בעד התבססות איראן בסוריה או נגד? מהי דרכו?
 

ההערה השלישית קשורה לשנייה. דעתי היא שהאמירה של נתניהו שגויה. לא משום שתביא למלחמה, בהחלט לא. היא שגויה כי מדינת ישראל אינה יכולה למנוע את התבססות איראן בסוריה. אין לנו יכולות לכך. זה אולי עניין בעתיד לרוסיה ולארצות הברית, אך לא לנו. יש לנו דוגמה היסטורית קטנה יותר: לבנון. במחצית שנות ה־70, האינטרס שלנו היה "למנוע התבססות סוריה בלבנון".

חיש קל למדנו שזה יומרני ובלתי ניתן להשגה, ואז, בשיתוף פעולה הדוק עם הממשל האמריקאי, הגענו להסכם "הקווים האדומים" עם סוריה, האויב המר: אסור להם להוריד כוחות צבא דרומה מקו מסוים בדרום לבנון, אסור להם להכניס ללבנון טילי קרקע־אוויר, ואסור לחיל האוויר שלהם לטוס אלא בצפון לבנון. לשון אחרת, מה שכן צריך להגיד ולא לשתוק כמו אילמים, הוא שמדינת ישראל לא תאפשר התבססות של איראנים וגרורותיהם בכל רמת הגולן הסורית עד לקו שנקבע. זה כן ביכולת שלנו.

והערה אחרונה חביבה: למה לגייס את האמהות העבריות למאמר פוליטי? החסרים מתלהמים אנחנו? ובכל מקרה, עדיף לדבר פחות.