"המלחמה בסוריה הוכרעה, אך לא הסתיימה" - זו כנראה התשובה שתקבלו אם תידרשו להשכים איש מודיעין ישראלי באמצע הלילה ולשאול אותו על המצב במדינה הגובלת בנו מצפון־מזרח. אך גם ההצהרות המוקדמות של שר הביטחון אהוד ברק לשעבר בסוף 2011, כי בשאר אסד סיים את תפקידו ההיסטורי ושלטונו ייפול בתוך זמן קצר, היו מבוססות מן הסתם על הערכות מודיעין, והביקורת על האמירה הזאת צרובה היטב עד היום. זה אולי מסביר את האיפוק בהצהרות הישראליות הפומביות לגבי המתרחש בסוריה.

בחדרי הדיונים, כשפורשים את מפת "סוריה החדשה", כבר מזהים בקווים כלליים את "סוריה הישנה". ההערכה המתחזקת במערכת הביטחון היא כי אסד ישוב לשלוט בתום הקרבות על רובה המוחלט של סוריה. הערכה זו, שהתקבלה בעקבות הניצחונות של צבא אסד ושותפותיו בחודשים האחרונים, שונה במהותה מהערכה קודמת במערכת הביטחון, שחזתה שסוריה תהפוך למדינת קנטונים.

שלושה פרמטרים עיקריים בוחנים את הצלחת אסד במערכה: המלחמה על המשך שלטונו והישרדותו כמנהיג סוריה; המלחמה נגד "המדינה האסלאמית"; והמערכה על סוריה, דמותה וגבולותיה ביום שלאחר המלחמה.

בישראל סבורים כי המערכה הראשונה הוכרעה: אסד נותר על כיסאו בתום קרב הישרדות שיילמד כנראה עוד שנים רבות. ביולי 2012, לאחר הפיגוע במטה הראשי של הלשכה לביטחון לאומי בדמשק, שבו נהרגו בכירים וקצינים בשלטון, מעטים חשבו שהמתנקשים לא יגיעו אליו בתוך זמן קצר. לנשיא סוריה היו תוכניות אחרות. בדרך לשם הוא לא בחל ברצח עם, אבל לשיטתו המטרה קידשה את האמצעים: הוא הגן על סוריה מפני "הפולשים", תוך שהוא משכיל לנתב בריתות אינטרסים שעם חלקן, כמו למשל משטר האייתוללות באיראן, הקשר ביניהם מקרי בהחלט.

אסד לא בוחל באמצעים גם בתקופה האחרונה. בישראל סבורים כי הדיווחים האחרונים מאידליב ומאזורים נוספים בסוריה, על שימוש שעושה המשטר בנשק כימי בקרבות מול המורדים, אמינים מאוד. מדובר בחומרים דומים לאלה שנעשה בהם שימוש בעבר. היום כבר ברור שגם לאחר שסוריה התפרקה מנשקה הכימי ב־2014, אסד הצליח להשאיר בידי צבאו הרבה יותר ממה שהעריכו במערב, שנותר אגב דומם גם באירועים האחרונים.

הפרמטר השני, ואולי הדרמטי ביותר, קשור למפלה של דאעש כמדינה המחזיקה שטח. באופן אירוני, יש הרואים בדאעש את הסיבה העיקרית להישרדותו של אסד. עם כניסתם למלחמה בסוריה הם כמעט הפילו אותו, אבל בסופו של דבר נוכחותם בשטח פיצלה לחלוטין את קבוצות המורדים, וסיפקה לגיטימציה לרוסיה להגביר את מעורבותה הצבאית. ההצטרפות הרוסית והתקיפות של האמריקאים מהאוויר היו הרבה יותר מדי לארגון הטרור היומרני.

על פי הערכות במערב, בשיא כוחו החזיק "המדינה האסלאמית" תחת שלטונו בעיראק ובסוריה מעל שמונה מיליון תושבים. היום המספרים כבר עומדים על 300 אלף בערך, ללא רצף טריטוריאלי. רק בסוריה עמד שטחו על 65 אלף קמ"ר, ובשנת 2016 עמד מספר ההרוגים בסוריה מהתקפות דאע"ש על כ־9,500. בשנה החולפת צנח המספר אל מתחת ל־2,500, והמגמה נמשכת. דאע"ש הוציא ב־2016 כ־230 סרטוני הסברה, ב־2017 הסתפקו ב־84 - מדד נוסף להיחלשות הארגון.

דאעש איבד את מקורות הכלכלה שלו. הוא לא שולט בשטח, ולמתגייסים החדשים ברחבי העולם הוא מעביר מסר שלא להגיע. לפי ההערכות, נותרו בסוריה כמה אלפי לוחמים בודדים. רעיון המדינה האסלאמית הוכרע בשלב זה, אבל המותג עדיין חי ובועט, ואת גלי ההדף שלו המערב ירגיש כנראה היטב. גם ישראל, בעיקר בגבול סיני ובדרום רמת הגולן, צריכה להיות ערוכה לניסיונות פיגועי תופת. בינתיים מנסה דאעש להתחזק באפגניסטן, בסיני ובאפריקה, אבל זה כבר סיפור למאמר אחר.

לוחמי דאעש במוסול, ארכיון. צילום: רויטרס

מפת האינטרסים

המערכה השלישית היא היחידה שעדיין לא הוכרעה מבחינת אסד. חלקה הקטן צבאי, וחלקה הגדול בשולחן הדיונים: המאבק על דמותה של סוריה, על גבולותיה ועל הפריפריות. בעניין זה הנחת המוצא במערכת הביטחון היא שהמשכה של הברית הלא טבעית אסד־איראן־חיזבאללה אינה גזירה משמיים, וכבר עכשיו מתגלים בה סדקים רבים.

גם אם ישוב אסד לשלוט על מרבית שטחה של סוריה, עדיין נותרו צבעים שונים על המפה. הבולט שבהם הוא המרחב הכורדי בצפון, אבל מאחורי הקלעים, סבורים בישראל, כבר מתקיים שיח. הכורדים אינם מצהירים על רצונם בעצמאות מדינית, והיחסים מבחינתם מול אסד פתירים - גם כאן הכל עניין של אינטרסים. בשטחים אחרים, בפאתי הערים שבהן נותרה נוכחות מורדים, סוגרים הרוסים באופן עצמאי הסכמים בנוסח: "תסגירו את הנשק, תפסיקו להילחם - ותיהנו מאוטונומיה". בישראל מעריכים כי הרוסים קובעים לאסד עובדות בשטח גם בכל הקשור להסכמי הפסקת אש. אזור אידליב נותר מוקד קרבות משמעותי, וברור לכולם שהקרב הגדול שם עוד יגיע. אבל ברחבי סוריה יש כיום הרבה פחות לחימה, כך גם ברמת הגולן.

במידה רבה, המאבק של אסד הוא כבר על היום שאחרי, ובעניין זה שיקום סוריה הוא עניין של הרבה מאוד כסף. במערכת הביטחון מעריכים כי אסד הוא אדם פרגמטי, וההערכה אליו כמנהיג חזק ומתוחכם התחזקה - כשהיה צריך נשק וסיוע צבאי הוא פנה לחיזבאללה, איראן ורוסיה. כסף, הוא מבין, לא ייצא לו משם. את הקשרים עם העולם הוא מחדש בשיח ובהידוק היחסים עם ירדן וסעודיה, והוא מחפש דרך לכסף מערבי - בדרך הוא עשוי גם לעבור דרך סין.

אסד חייב הרבה לאיראנים, אבל גם יש לו הרבה מה להפסיד אם הם יישארו בסוריה לאחר המלחמה. כאן כמובן טמון האינטרס הישראלי המובהק. פוטנציאל האיום ברור: האיראנים הצליחו במהלך אסטרטגי ליצור מסדרון יבשתי. משאית שיוצאת מטהרן עמוסה בתחמושת או בלוחמים יכולה בתוך ארבעה ימים כבר להיות באזור רמת הגולן. כבר היום עשרות אלפי לוחמים שיעים יכולים להתייצב בסוריה בתוך זמן קצר.

אבל מול האיומים הברורים הללו חשוב להדגיש כי האיראנים עדיין אינם על הגדרות שלנו. למעשה, לא ידוע למערכת הביטחון אפילו לא על בסיס אחד בבעלות מוחלטת של האיראנים, וגם לא מפעלי נשק. הנוכחות הצבאית האיראנית בסוריה נאמדת בכמה אלפים בודדים, רבים מהם קצינים ויועצים. לאיראנים תוכניות רבות, אבל גם לאסד תוכניות משלו, והוא מבין היטב את המשמעות של הימצאות כוחות איראניים על אדמתו. מעבר לפוטנציאל החיכוך עם ישראל, אסד מאמין בסוריה חילונית וחושש מהדת הקיצונית, ורבים בישראל סבורים שהוא יהיה מוכן לוותר על האיראנים במידה שיהיו לו אופציות אחרות שיעזרו לו בשיקום סוריה.

מפת סוריה צבועה עדיין צבעים רבים, אבל לא כולם שחורים מבחינת ישראל. בתוך המאבק האדיר המתנהל שם בין מעצמות וכוחות על דמותה של סוריה ביום שאחרי, ישראל אינה שחקן מרכזי. לא ניתן להתעלם מפשעי המלחמה של אסד, אבל מבחינה צבאית־מדינית נטו, בהתבססות חזרה של שלטונו, במעורבות בינלאומית בשיקום התשתיות האזרחיות ובהרחקת השפעת הציר השיעי איראן־חיזבאללה, יש גם מהאינטרסים הישראליים. בשנה הקרובה והלא יציבה שעוד צפויה לאורך הגבול המשותף, ישראל צריכה בעיקר להיזהר מטעויות.

tguvot@maariv.co.il