שמעתי הרבה מחמיצי פנים בימים האחרונים. דן מרגלית, למשל, מי שיצק מים על ידיו של אהוד אולמרט במשך שנים רבות ובוודאי גם קיבל ממנו ידיעות בלעדיות, מה שהפך אותו בעיני רבים לעיתונאי חצר, בניגוד למה שמצופה, לטעמי, מאיש תקשורת הגון - ממש מאמין שבנימין נתניהו ידע לכאורה על מעורבות מקורביו בעסקה שנרקמה מול ממשלת גרמניה. מכאן הוא גם מסיק שראש הממשלה פעל לכאורה מתוך ניגוד עניינים, כדי למלא את כיסיהם בכספי ציבור.
כמוהו חושבים גם אחרים, כמו מרדכי גילת, איש התאגיד הכי לא רלוונטי בעולם, מי שלא אתפלא אם התיישב על כיסא הפרשן המשפטי רק בזכות ההדלפות שהוא מקבל מאנשים במשטרה או כמו יאיר לפיד, פוליטיקאי בגרוש שלא חי בשלום עם עצמו, מי שתמיד מעורר אצלי מיצים מטרידים.
אז הנה שיעור קטן לכל הלא משפטנים הללו: המושג “ניגוד עניינים” איננו מופיע בחוק העונשין שלנו. עם זאת, איש ציבור הפועל בניגוד לטובת הציבור בגלל אינטרס אישי בנושא שעל הפרק, כגון משום שהוא יודע שמישהו מקורב אליו עשוי להרוויח מהחלטתו, עלול להימצא חוטא בעבירה פלילית. כלומר, תחילה יש להוכיח שאיש הציבור פעל בניגוד לטובת הציבור, משיקולים זרים, בגלל זיקה פרסונלית מסוג כלשהו לנושא שבו הוא אמור להכריע.
ובכן, גם אם מניחים שנתניהו ידע לכאורה על כך שלמספנות הגרמניות יש נציג בישראל וגם אם הוא ידע לכאורה שהנציג הזה נעזר בעורך דין שהוא קרוב משפחה שלו, עדיין יש להוכיח שהוא פעל לרכישת הצוללות והספינות האחרות בניגוד לטובת הציבור. וזה לא מה שקרה. ישראל זקוקה, ללא צל של ספק, לצוללות ולספינות שנרכשו – ויש לה גם אינטרס מובהק שמי שבנה את הצוללות הקודמות יבנה גם את הצוללות החדשות.
והסיבה לכך היא כפולה: ראשית, משום שיש בצוללות הללו מרכיבים מיוחדים שאותם מכירים היטב במספנה הגרמנית, ואין שום סיבה שגם במקומות אחרים ידעו עליהם; ושנית, משום שגרמניה משתתפת באורח משמעותי ביותר בעלות הבנייה של כלי השיט.
ועוד דבר: הצוללות יימסרו לישראל רק בעוד כעשר שנים, לאחר ששלוש מהצוללות המוחזקות כיום בידי צה”ל יצאו מכלל פעולה; כך שלישראל יהיו גם בעתיד רק שש צוללות, ולא תשע כפי שחורצי לשון אוויליים הפיצו.
ואשר לספינות שנועדו להגנה על מתקנים בלב ים, שוב יש לומר שגרמניה הייתה רשאית לדרוש שגם הן ייבנו אצלה, ולראש הממשלה לא הייתה כל סיבה שלא להיעתר לדרישה זאת של הקנצלרית אנגלה מרקל. לא היו כל טעמים שטובת הציבור כרוכה בהם שהיה בהם כדי להצדיק סירוב לבקשה זאת. נהפוך הוא; היו סיבות טובות, חלקן מדיניות, שהצדיקו את ההיענות לה.
רק טובת הציבור עמדה לנגד עיניו של נתניהו. הרכישה של הצוללות ושל הספינות לא נעשתה במחשכים. רשעות לשמה, שהיא כה אופיינית לחוגים מסוימים, הכתימה לשווא את מי שאין נאמן ממנו לביטחון ישראל.
אבל את המלעיזים כל זה לא מעניין. הם ממשיכים להטיל רפש. לפיד, למשל, מבקש לדעת מדוע נתניהו “התיר” לגרמנים למכור צוללות למצרים. יש לכך כמה וכמה הסברים - ותקצר כאן היריעה מלפרט אותם - אבל מה שיותר חשוב הוא שגם לפיד צריך ללמוד, סוף־סוף, שיש למהלך הזה רק אספקט מדיני.
אולם לא איש כמוהו יתנצל.