ייצוגן של קבוצות מיעוט במוסדות המדינה נותר חלקי, אם אין בו ממד של שוויון, שיתוף והכרה. הנוכחות הציבורית והיכולת שלהן לחלוק עם הרוב את ההון התרבותי במרחב הן תנאי חשוב ללכידות של כל חברה. הכרה חוקתית ולא הצהרתית במיעוט כשווה זכויות היא צעד נוסף וחשוב בהפיכתנו לחברה אחת ולא לאוסף של קבוצות המנוכרות זו לזו. כדי להגשים באופן מלא את ערך השוויון יש לבטל את חוק הלאום. זו לא שאלה של ימין או שמאל, אלא של צדק.