היי, נכה יקר, שחוסם לי את הדרך בפעם המי יודע כמה. היום, שוב, איבדתם עוד אלפי אנשים שבהתחלה עוד תמכו במאבק שלכם. היום זה אני, ושאר האנשים המסכנים שצריכים לעבוד באזור תל אביב, האהוב עליכם לחסימה, ובפעם הבאה תאבדו עוד - עד שזה כבר יגיע לאלימות (בין הנהגים בפקקים בגלל המחאה - כבר ראינו את זה קורה). צרות דרך רבות גרמתם לאנשים, שמנסים לחזור לשגרה לאחר תקופה ארוכה.

אז אחרי בוקר גיהינום, 1,000 ש"ח ושמונה נקודות (ואני נהג שמעולם לא עבר עבירת תנועה), צר לי להגיד לכם שאיבדתם אותי, נכים יקרים. מצידי עכשיו מה שתקבלו או לא - לא רלוונטי. כשאראה את המחאה שלכם בכביש, לא אצפור לאות הזדהות, אלא לאות מחאה. כי יש גבול, ויש טעם - ואם אתם רוצים אותנו איתכם, כבר תצטרכו לעבוד קשה מאוד.
מהנכים נעבור למערכת אחרת ולא הגיונית - משטרת ישראל היקרה. בזמן שנהגים עסוקים לחשב עד כמה יתארך יום העבודה שלהם בגלל האיחור, הם צדים אותנו, המיואשים, במקום לרכז את כל הכוחות על מנת לפנות את החסימות. איך יכול להיות שאין שוטר אחד באזור, זה ששייך למשטרת התנועה, או מאיזה אגף אחר, שהיה פנוי לחלק דוחות במקום לעזור להחזיר את הסדר למסלולו (ועל פי כמות הדוחות שהוא התגאה בהם - 'כמה תירוצים יש לנהגים היום', סביר שלא הייתי ראשון היום).

סדר עדיפויות, זה משהו שמצלצל אצלכם?

אבל לך תסביר לשוטר לירן הלהוט לתת דוח (השם המלא שמור במערכת), שמחליט לעצור אותך דווקא בלה גווארדיה, דווקא שאתה אבוד אחרי למעלה משעה ומשהו נסיעה, בדרך לעוד שעה בפקקים בסופו של דבר, שבסך הכל ניסית למזער נזקים. גם לא ממש היה אכפת לו שעבר קטנוע, עצר לידו והסביר שקרתה תאונה כמה מטרים מאחוריו, ושממש צריך עזרה שם - העיקר לתת דוח. זה מה שחשוב באותו הרגע. לא העובדה המטופשת שהמשטרה נתנה למפגינים לחסום את מחלף השלום כמעט לשעתיים, במקום לעשות זאת במספר דקות.
כן, אני יודע מה הידיים שלכם על המקלדת חייבות לכתוב עכשיו - 'אתה ביצעת את העבירה, אז למה אתה מתלונן?'. נכון, אתם צודקים, את העבירה עברתי, אבל מי מכם לא? עם יד על הלב (ועל הסמארטפון). מי מכם בילה שעתיים וחצי בפקקים לעבודה, ולא התקשר להודיע שהוא מאחר? או שגם תרצו לכתוב - אוי, מסכן, עמדת בפקק - הם סובלים כל יום. אז זה נכון, ואינשאללה שיצליחו. אבל די, זאת כבר לא הדרך, כי אותה הם כבר מיצו מזמן. ורגע אחד ואחרון - הטור הזה לא נועד רק לעניין הדוח. אלא לעניין החשיבה - אם זה בשביל האיש שחטף מהבוס על האיחור, אם זה האנשים שאיחרו לתורים שלהם בבתי החולים, לסידורים, לעניינים אישיים, קלים וכבדים.

אם אתם חושבים שאינני נחשף כאן בשמי מתוך חשש, אז ההפך הוא הנכון. אינני רוצה להפעיל לחץ על הערעור ששלחתי, ולהשתמש בבמה זאת לכך. ולגבי המחשבות שלי על תפקוד משטרת ישראל, נראה לי שאתם מבינים לבד איפה הוא נמצא עכשיו.