במצוקתו כי רבה מנסה השמאל בזמן האחרון, רגע לפני ההליכה לקלפי, להסיט את תשומת הלב של הציבור הישראלי מהסוגיה המדינית של היחסים עם הפלסטינים, המכונה "תהליך השלום", לסוגיות אחרות, בהן תבוסתו של השמאל פחות מובטחת, ובמרכזן פרשות השחיתות בהן חשוד ראש הממשלה, בנימין נתניהו. נציגי השמאל בתקשורת - עיתונאים ופרשנים, חלקם גלויים וחלקם פחות - מנסים לשכנוע אותנו כי הבחירות אינן "על ימין ושמאל" אלא על טוהר מידות ועל מוסר. 


לאזור הבחירות 2019 במעריב
 

רציתי להזהיר את חבריי מימין לבל יתבלבלו נוכח מתק השפתיים הזה, המבקש להרדים את המחנה שלנו ולהעביר כמה מנדטים של אנשי ימין למחנה הנחזה להיות מרכז, ואשר חבריו נוטים בדרך כלל לשמאל, אם כי המתון. במרכז המחנה הזה בני גנץ, שלא אמר עד היום מילה בנושא פוליטי או חברתי כלשהו, אך מעמדו כאלטרנטיבה לנתניהו, במסגרת קמפיין "רק לא ביבי", מעניק לו מנדטים רבים עוד לפני שמישהו בציבור הישראלי יודע מה הוא באמת חושב בנושאים הפוליטיים שעל הפרק.  

כאשר אני שומע את אנשי השמאל המנסים לשכנע אותי שהבחירות אינן על נושאים פוליטיים אני נזכר בבחירות 1992. גם אז נסבה מערכת הבחירות, לכאורה, על נושאי שחיתות, ובמרכזם דו"ח מבקרת המדינה, מרים בן-פורת, שייחס לבכירים בליכוד מעשי שחיתות במסגרת תפקידים שמילאו במנגנונים ציבוריים, כגון מרכז הבניה ומשרד השיכון. 

כמו כן עמדו על הפרק באותו זמן השחיתות של חבר הכנסת מש"ס, יאיר לוי, שהורשע בדין, והשחיתות לכאורה של שר הפנים דאז, אריה דרעי, שהבשילה
לבסוף לכתב אישום ולישיבת דרעי בכלא, דבר שלא מנע ממנו לשוב ולהיות שר הפנים בממשלת נתניהו הנוכחית. 


כשערפאת נחת עם אלפי טרוריסטים
 

ייתכן שגם לפני 27 שנים היו אנשי ימין שהשתכנעו שהבחירות אינן "על ימין ושמאל" אלא על שחיתות. שאר אנשי הימין, שהבינו בדיוק על אילו נושאים באמת סבבו בחירות 1992, קיבלו לצערם מיד לאחריהן את ממשלת השמאל ברשות יצחק רבין, במקום ממשלה ברשות איש ימין נאמן ומובהק – יצחק שמיר.

השאר היסטוריה, והיא הייתה עקובה מדם. 15 חודשים לאחר המהפך הגיע לעולם הסכם אוסלו וביולי 1994 נחת לו מעדנות בעזה יאסר ערפאת ועמו אלפי הטרוריסטים, שסולקו ע"י אריאל שרון באניות מבירות לטוניס 12 שנים לפני כן, במלחמת לבנון הראשונה. עד סוף שנת 1996 עוד ימותו כ-260 יהודים, גברים נשים וטף, בפיגועי התאבדות של החמאס, במסגרת התמוטטות קונספציית אוסלו. 

את אירוע פיצול מפלגות הימין, שגם הוא ארע לפני בחירות 1992, ואפשר את עליית רבין לשלטון בשל אובדן קולות של מפלגות ימין שלא עברו את אחוז החסימה, כבר אי אפשר לעצור, ואולי גם לא צריך. לי, למשל, הימין החדש הוא בית, כי אני מתנגד נחרצות לחיזיון הביעותים של "שתי מדינות", אבל איני מזדהה עם עמדותיהם החברתיות והדתיות של בצלאל סמוטריץ' ושות'. 

ברם, את הניסיון הנואש של השמאל רגע לפני בחירות 2019 להסיט קולות לעבור מפלגות "מרכז" באמצעות הטיעון כי הבחירות אינן על ימין או שמאל אפשר וצריך לעצור שהרי ברור כי מנהיגיהן של אלה יישבו בקלות בממשלה עם מנהיג שמאל, מתון ככל שיהיה, ועלולות לאפשר בכך את חידוש "התהליך", בדרך לאוסלו ג'.