ש: "האם מותר שאישה תהיה חברת כנסת?"

ת: "ודאי לא. לא תמצא אצל החרדים דבר כזה".
ש: "אז כיצד יש אצל הלאומיים־הדתיים?"

ת: "כבר בזמנו כתב מרן הרב קוק בכמה איגרות, שהמזרחי הם פשרנים".
ש: "איפה כתוב בהלכה שלא ממנים אישה לתפקיד ציבורי?"
ת: "רמב"ם מפורש: 'אין מעמידין אישה במלכות שנאמר: עליך מלך - ולא מלכה. וכן כל משימות שבישראל, אין ממנים בהם אלא איש'" (הלכות מלכים א ה).
ש: "וכולם מסכימים עם הרמב"ם?"
ת: "לא. אבל כולם מסכימים שזה לא צנוע וכבוד בת מלך פנימה".
 
את השו"ת (שאלות ותשובות) הזה פרסם השבוע הרב אבינר, רב היישוב בית אל. קראתי וכאבתי. כאבתי בעיקר על דבר אחד שכתב: "כולם מסכימים".
 
לגיטימי שרב ציוני דתי יחשוב שהציונים הדתיים הם פשרנים ושילמד שפסיקת ההלכה צריכה ליישר קו עם החרדים. לגיטימי להביא מדברי הרמב"ם חיזוק לדבריך, גם אם ברור שענייני צניעות הם תלויי זמן ומקום, והרמב"ם חי במדינות מוסלמיות בתקופה שבה אישה כמעט לא יצאה מהבית. 
 
קשה לי להאמין שהרב היה משתמש גם בהלכה הזאת מדברי הרמב"ם: "גנאי הוא לאישה שתהיה יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה ולא יניחנה לצאת אלא פעם אחת בחודש או כמה פעמים בחודש לפי הצורך. שאין יופי לאישה אלא לישב בזוית ביתה". 
 
לגיטימי, אם כי אומר זאת בעדינות: פחות התחברתי. מה שלא לגיטימי בעיני הוא לדבר בשם "כולם". 
 
אני רוצה לספר לרב על אישה אחת שכמעט נמחקה מדפי ההיסטוריה היהודית, אף על פי שחיה לא מזמן והייתה בלי ספק אחת מגדולי עמנו בעת החדשה. נחשפתי אליה בעקבות עבודה על פרויקט שנקרא "חכימא", שאוסף ומנגיש את סיפורי חכמי המזרח: 
 
מדובר בפלורה (פרחה) ששון (1859־1936), בת למשפחת ששון מבגדד שכונתה "הרוטשילדים של המזרח". היא ניהלה את כל העסקים הבינלאומיים של המשפחה שתרמה רבות ליהודים, והייתה גם תלמידה חכמה, בקיאה בהלכה ובמדרש. היא חיברה מאמרים תורניים והתכתבה עם הבן איש חי, עם הרב יצחק ניסים ועם הרב אלישר. כולם רחשו לה הערכה רבה.
 
באחת מנסיעותיה לבגדד הוענק לה הכבוד לקרוא בתורה באופן קבוע בבית כנסת בעיר, והיא אף זכתה לשם התואר רבנית. בשנת 1924 קיבלה את הכבוד להיות האישה הראשונה המשמשת יושבת הראש של הכנס השנתי של בית המדרש לרבנים בלונדון, והיא אף פתחה את כנס הרבנים בדברי תורה. 
 
אז יכול להיות שלא "כולם מסכימים"? סופר שפעם אחת בהיותה בלונדון קיבלה ששון מכתב מהרב יוסף חיים מבגדד, "הבן איש חי". לאחר שסיפרה לרב שהיא לומדת גמרא בשיעור של הרב הראשי של לונדון, פתחה את המכתב בחשש. היא חששה שהבן איש חי יוכיח אותה שגמרא היא לא תחום לנשים. אולם במכתב היה כתוב: "רוצה אני לדעת האם ייתכן שאנשי לונדון מבינים פלפול של גמרא?", כלומר, ענה לה בחיוך: נראה לי שאת יודעת גמרא יותר מהם.
 
זה לא היה מובן מאליו אז, וזה גם לא מובן מאליו בימינו. ביום רביעי הקרוב יקבלו נשים שלמדו יותר משלוש שנים פסיקת הלכה את התואר מורות הלכה, לאחר שנבחנו על החומר שעליו נבחנים מי שמבקשים לקבל סמיכה לרבנות. 
 
אלו הן נשים אורתודוקסיות, יראות שמיים שלמדו במוסדות אורתודוקסיים, אבל הן כבר יכולות להתכונן לכך שיהיו מי שיכנו אותן בלעג רפורמיות. 
 
כשרב חשוב אומר לנשים דתיות ש"כולם מסכימים שזה לא צנוע וכבוד בת מלך פנימה", הרי שהוא מצמצם את ה"כולם" שאליו הוא משתייך. הבן איש חי למשל כבר לא משתייך ל"כולם" הזה. גם פלורה ששון לא. גם הבוגרות הטריות של  מחזור מורות ההלכה.

***
לאחרונה הופעל עלי לחץ רב להסכים לקבל על עצמי את המקום השלישי ברשימת הבית היהודי. מסיבותי שלי לא רציתי להיכנס לפוליטיקה, אבל העובדה שלאחר מכן אנשי הבית היהודי היו צריכים לעמול קשה כדי למצוא אישה שתתאים לתפקיד, מעידה על מחסור בנשים שמוכנות לקחת חלק במרחב הפוליטי הציבורי. 
 
לצערי, גם בציבור הכללי אין ייצוג שוויוני לנשים, אף על פי שאני יכולה להבין נשים שמרגישות שלא בטבע שלהן להיכנס לזירה קשוחה וגברית ולפעמים מלוכלכת, בסוף הציבור כולו מפסיד מהעובדה שקול נשי לא נשמע מספיק במרחב הציבורי. לכן אם יש נשים שרוצות, מתאימות, ראויות - לא כדאי שרבנים יעודדו אותן לקחת חלק בהנהגה?  
 
חבל שבמקום לשמוח על כך שיש נשים שמשמיעות את קולן בזירה הציבורית יש מי שבשם ההלכה משתיק את הפלורות ששון של ימינו.