"מקצצים לנו בתקציב” ו”דיפלומטיה לא ניתן למדוד”. שתי אמירות שניתן לשמוע מאנשי מערך החוץ בישראל, גוף רב זכויות ועתיר עשייה, שהמשמעות שלהן היא אחת: הימנעות אובססיבית כמעט מקביעת תוכניות עבודה קוהרנטיות ויעדים מדידים לעבודת משרד החוץ. בעוד שהאמירה הראשונה נכונה ודורשת שינוי - תקציב משרד החוץ מקוצץ באופן לא סביר וכוחני - האמירה השנייה הייתה אולי נכונה לפני 100 שנה, אבל לא בעולם של הדיפלומטיה המודרנית. והגיע הזמן שהדיפלומטיה הישראלית תחליף תקליט, או יותר נכון תעבור לספוטיפיי.

מכון אבא אבן לדיפלומטיה במרכז הבינתחומי חוקר כבר שנתיים את עולם הדיפלומטיה ברמה העולמית והמקומית, כחלק מפיתוח תפיסת הפעולה של דיפלומטיה חדשנית. אחד המרכיבים המרכזיים בתפיסה זאת הוא חשיבה על דיפלומטיה כתחום מדיד באופן שנותן מענה לפרדיגמה המסורתית של אנשי המקצוע הטוענים בתוקף שאת עבודת שירות חוץ פשוט לא ניתן למדוד. מי יודע מה הערך של מסע השפעה מדיני? איך ניתן להוציא לאור פעולות דיפלומטיות חשאיות? ואיך ניתן לספור אירוע אנטי ישראלי שלא קרה הודות לפעולות אנשי השגרירות?


כל אלה הם רק תירוצים שמייצגים את הבעיה ולא חותרים להיות חלק מהפתרון. משרד חוץ חפץ חיים הוא כזה שישאף למדוד את הצלחתו, לכמת אותה ולהציג עמידה ביעדים. הניסיון להתחמק מהמדידה הוא אחד הדברים שפוגעים בשירות החוץ, מקבעים את דימויו הציבורי כשחקן לא יעיל ולא רווחי למשק, והכי גרוע - אזרחי ישראל לא מבינים למה הוא חשוב לביטחון הלאומי שלהם. 

אם משרד החוץ הישראלי רוצה להישאר רלוונטי, הוא צריך להצטרף למשרדי חוץ ברחבי העולם שכבר החלו למדוד את עצמם ועברו לשיטת עבודה מבוססת מדידה. בהתבסס על מודלים עולמיים בתחום שירות החוץ והממשל, פיתחנו מודל מדידה לעבודת שירות החוץ הישראלי, כזה שמייצר החזר השקעה (ROI) על העבודה בארבעה רבדים משלימים: מדיני, כלכלי, אזרחי ותדמיתי. בכל אחד מהרבדים הללו ניתן לקבוע יעדים ומדדים של כמות, איכות והשפעה. ניתן לספור אותם ולבחון הצלחה או כישלון. 

איך קובעים את המדדים? הולכים דווקא מהסוף. עשייה מוצלחת היא כזו המייצרת אפקט של השפעה. השאלה שאנשי הדיפלומטיה צריכים לשאול את עצמם היא מהו ההישג הנדרש, מהי ההשפעה ומהו השינוי אותו רוצים להשיג במסגרת עשייה כזו או אחרת. משם כבר ניתן יהיה לגזור גם את היעדים האיכותיים והכמותיים. 

ניקח לדוגמה פעילות נפוצה בתחום הדיפלומטיה הישראלית - הבאת משלחת מובילי דעה ארצה. מהו האפקט שאותו מבקשת ישראל להשיג במסגרת משלחת של פוליטיקאים מהאיחוד האירופי, למשל. האם אנו מבקשים לשנות תפיסה לגבי ישראל במישור היחסים מול הפלסטינים? הרחבת ההיכרות של המשתתפים עם ישראל? קידום תהליך ספציפי באיחוד האירופי? אלו שאלות שלרוב לא נשאלות, ואם נשאלות, התשובה עליהן היא הכל יחד. טעות. אין דבר כזה הכל יחד. מי שאומר שהתשובה היא הכל בדרך כלל נשאר עם כלום. יש לחפור ולזקק את ההישג הנדרש ועל בסיסו לקבוע את מדדי ההצלחה - זהות המשתתפים, כמות, מיקומם בשרשרת הפוליטית, הומוגניות הקבוצה, השפעה שלהם במדינות המקור, סקר עמדות לגבי ישראל לפני ואחרי המשלחת ועוד. את הכל ניתן למדוד ולכמת, גם ישירות וגם בטווח הארוך. לבחון האם האפקט הושג ובאיזו מידה. מורכב, אבל אפשרי. 

מי שמציב יעדים מסתכן בכישלון להשיגם, אבל לעתים גם מצליח, מייצר תחושת הצלחה פנימית וחיצונית ובעיקר מציב אופק עשייה. כזה שמשרד החוץ צריך כמו אוויר לנשימה. זה יכול להיות ההבדל בין משרד חוץ דועך למשרד חוץ שממצב את מקומו הראוי בחוד החנית של העשייה המדינית של ישראל. 
 
הכותב הוא ראש מכון אבא אבן לדיפלומטיה בינלאומית במרכז הבינתחומי הרצליה ולשעבר מנכ"ל משרד החוץ.