מאז הבחירות פוליטיקאים ואנשי תקשורת עוסקים ללא הרף ב"פסקת ההתגברות". צמד המילים הזה הפך פופולרי ביותר בשיח הציבורי והפוליטי, אך נדמה שמעטים מבינים במה מדובר. ברוב מדינות העולם קיימת חוקה שמגדירה את עקרונות היסוד של המדינה. זוהי מסכת של חוקים נעלים יותר מחוקים רגילים, ונדרשת פרוצדורה מסובכת כדי לשנותם או להוסיף עליהם. הרעיון הוא שחוקה חייבת להיות יציבה ולא נתונה לגחמות פוליטיות רגעיות.
 

ברוב מדינות העולם, ובעיקר במדינות הדמוקרטיות, כאשר הגוף המחוקק מגבש חוק שאינו מתיישב עם החוקה, בסמכות בית המשפט העליון לפסול אותו בהיותו סותר את החוקה. חוקות שונות מרכזות נושאים שונים, אך הדבר המשותף לרובן הוא שני פרקים: הראשון עניינו מוסדות השלטון של המדינה ומבנה השלטון בה, והפרק השני הוא מגילת זכויות האזרח והאדם.


עם קום מדינת ישראל הייתה מגילת העצמאות למסמך המכונן שלה - הצהרה של כל היישוב על גווניו הפוליטיים בדבר עקרונות הצדק והשוויון לכל אזרחי ישראל, לרבות מי שאינם יהודים. אלא שהמגילה אינה חוק, אף שהיא משקפת ערכים נעלים. ראשי היישוב רצו לכונן חוקה לישראל, והבחירות הראשונות בראשית 1949 נועדו לבחור אסיפה מכוננת שתעשה זאת. למרבה הצער, הדבר לא צלח, והאסיפה המכוננת הפכה לכנסת ישראל הראשונה.


הסיבות לכישלון כינון החוקה בישראל נעוצות בכך שבאסיפה המכוננת הראשונה היו גם נציגים של סיעות חרדיות שהתנגדו למהלך מטעמים מובנים. מאידך, גם ראש הממשלה דוד בן־גוריון וחבורת מקורביו לא "השתגעו" על הרעיון, בעיקר על הפרק העוסק בזכויות האזרח. הם סברו שכל עוד ישראל נמצאת במצב חירום ביטחוני עדיף שהממשלה לא תהיה מוגבלת על ידי חוקה שמקילה עם אזרחיה. הדבר אפשר לה הטלת ממשל צבאי קפדני על האוכלוסייה הערבית שנותרה בארץ, הפעלת צנזורה קשה על התקשורת ופעילות כמעט ללא מגבלות של זרועות הביטחון, בעיקר שב"כ.
 

לאחר הכישלון בכינון חוקה, הפשרה הייתה שיחוקקו חוקי יסוד, ובמהלך השנים הם יאוחדו לאגד אחד שישמש כחוקה של מדינת ישראל (פשרת הררי). ואכן, מאז שנות ה־60 החלה הכנסת לדורותיה לחוקק חוקי יסוד, בעיקר בקשר למבנה מוסדות השלטון. כך למשל נחקקו חוקי יסוד "הכנסת", "הממשלה", "מבקר המדינה" ועוד כהנה וכהנה. אחר כך חוקקו שני חוקי יסוד חשובים - "ירושלים" ו"הצבא" (בעקבות הקטסטרופה של מלחמת יום הכיפורים).
 

בשנה האחרונה חוקקה הכנסת את חוק יסוד "הלאום", שעורר מחלוקות וזעם שאין להם על להתבסס, בעיקר משום שהוא מכנס תחת כנפיו חוקים קיימים שישראל חיה לאורם זמן רב ואין כל דופי בסעיפיו. חוקי יסוד העוסקים בזכויות האזרח והאדם לא חוקקו בהמוניהם בעשורים הראשונים. רק בשנות ה־90 היה שינוי, כשנחקקו חוק יסוד "כבוד האדם וחירותו" וחוק יסוד "חופש העיסוק". שני חוקים חשובים מאין כמותם. 
 

יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת באותם ימים, ח"כ אוריאל לין מהליכוד, שהעביר את שני החוקים האלו במליאה, טוען בספרו כי הכנסת הייתה מודעת לכך שחקיקת חוק יסוד "כבוד האדם וחירותו" מקנה לבית המשפט אפשרות לבטל חוקים שהכנסת תחוקק בעתיד, אם הם נוגדים את העקרונות שבו. 
 

ואכן, לא חלפו שנים רבות ובית המשפט העליון, בתקופת כהונתו של פרופ' אהרן ברק, ביטל חוק של הכנסת מסיבה זו. ב־30 השנים האחרונות ביטלו בתי המשפט כ־20 חוקים או סעיפים בחוקים מאותה סיבה. הדבר יצר מתיחות מובנית וברורה בין הרשות המחוקקת לשופטת, והחלו טענות בקרב פוליטיקאים בשלטון כאילו בית המשפט הוא שמנהל את המדינה ולא הכנסת. אלא שלא כך הדבר. בית המשפט מעדיף בדרך כלל לא להתערב בענייניה של הכנסת, אלא אם כן הוא חש שאין לו ברירה. בדרך כלל הכנסת והממשלה הן שדוחקות ומאיצות בבתי המשפט לבדוק אם החוקים אינם חוקתיים. מה שהגדיש את הסאה היה פסילתו של חוק גיוס החרדים, שנגד את עקרון השוויון ואת האתוס הישראלי. אך היו גם חוקים נוספים שהרגיזו את הפוליטיקאים, כמו החוק בעניין המסתננים הלא חוקיים. 


רק בחוקה של קנדה, וגם בחוק יסוד "חופש העיסוק", קיימת אפשרות לגוף המחוקק בעזרת רוב מיוחס לשוב ולחוקק את אותו חוק שפסל בית המשפט, וזאת לתקופת זמן מוגבלת ובהתמלא נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. המחלוקת העיקרית היא סביב הרוב הנדרש מקרב חברי הפרלמנט או הכנסת לחקיקה המבטלת פסק דין של בית משפט. המחלוקת היא סביב המספרים: האם לדרוש רוב של 80, 65 או 61 ח"כים. עכשיו מציע ח"כ בצלאל סמוטריץ' מאיחוד מפלגות הימין שאפשר יהיה לבטל חוק כזה גם ברוב רגיל. 
 

דומה שהפעם יש נחישות רבה יותר בקרב מפלגות הקואליציה לכופף את ידו של בית המשפט. לא בטוח שהן יצליחו בכך אל מול הביקורת הציבורית. כלל לא בטוח שלא יידרש רוב מיוחד של 65 או 80 ח"כים כדי לבטל חוק כזה. הכל לשם מניעת עריצות הרוב כלפי המיעוט. אגב, גם פרופ' אהרן ברק הסכים בשעתו ל"פסקת ההתגברות" בתנאים מסוימים, ובלבד שיתמכו בה 80 ח"כים, בהם גם ח"כים מהאופוזיציה, מה שיחייב שיתוף פעולה של הקואליציה והאופוזיציה וימנע מהרוב האוטומטי של הקואליציה לשחוק את בית המשפט. כך תימנע עריצות השלטון, וגם לעריצות זו יהיו קווים אדומים.

tguvot@maariv.co.il