נתניהו צריך לוותר על השימועים ולבקש ולקבל חסינות על פי החוק הקיים

במהלך מהפכני נועז יכול נתניהו לשים קץ מיד לסיוט ההליך המשפטי המתמשך נגדו, הממרר את חיי כולנו זה כשלוש שנים, בין אם נגדיר אותו כ"רדיפתו המשפטית" ובין אם כ"ניסיון מוצדק להעמדתו לדין". 
 

ניתן לסיים זאת בשבועות הקרובים באמצעות שני מהלכים עיקריים: ראשית, ראש הממשלה יודיע שהוא מוותר על שימוע בכל התיקים בעניינו. פירושו של דבר שהיועץ המשפטי יגיש נגדו למחרת כתבי אישום בכל שלושת התיקים (כי בלי הגשת כתבי אישום אי אפשר להתחיל בהליך החסינות). במקביל יפנה ראש הממשלה על פי חוק החסינות הקיים היום (שאין כל צורך לשנות אותו, כפי שיובהר) לוועדת הכנסת ולמליאת הכנסת ויבקש להימנע מהסרת חסינותו, בעילות שיתוארו להלן.

דומה כי בהרכב הנוכחי של הכנסת החדשה (ובלי תלות במהלכים להקמת קואליציה) די ברור שחסינותו לא תוסר, וכך יתבטלו למשך ימי הכנסת הנוכחית כל כתבי האישום נגדו, כאן ועכשיו, וראש הממשלה יוכל להתפנות רובו ככולו במאה אחוז לענייני המדינה. אתם יודעים, עניינים קטנים: איראן, תוכנית המאה וכו'. 

לאחר שהכנסת תצביע נגד הסרת חסינותו ותחסום סופית את אפשרות העמדתו לדין, לא תהיה עילה אמיתית לכחול לבן ולמפלגת העבודה להמשיך להחרים את נתניהו, שהרי הכנסת אמרה את דברה על פי החוק, ומי שמתריס על כך, כאילו מתריס על שלטון החוק שלנו כולו והופך פתטי לגמרי. כך אולי ייפתח פתח גדול ונהדר לממשלת אחדות בין הליכוד לכחול לבן בראשות נתניהו (בלי החרדים וסמוטריץ’), שזו האפשרות המתבקשת והטבעית ביותר.  

 

צריך להבין: גם מבחינת נתניהו אין כל סיבה להחליף את חוק החסינות הקיים והמצוין בחוק חדש, שהרי גם החוק הקיים, ובעיקר הוא, יכול להגן על נתניהו לגמרי מפני העמדה לדין בזכות שתי עילות הכתובות בחוק הקיים עצמו: עילת ההפליה מחד (ובהקשר זה: למה למשל ויתרו לאולמרט על העטים ולא ויתרו לנתניהו על הסיגרים? למה לא חקרו את טיב הקשרים בין מוזס ליאיר לפיד ובין “ידיעות אחרונות” למשרד האוצר על רקע פגישותיהם התכופות והסודיות, אבל רוצים להעמיד את נתניהו לדין בפרשת מוזס, וכן בכל מה שנוגע לענייני אריאל שרון: למה לא הועמד לדין בפרשת האי היווני?). אז “הפליה” היא העילה החוקית הראשונה שיכולה להיות לכנסת להימנע מהסרת חסינותו של נתניהו. 
 

העילה השנייה לאי־הסרת החסינות היא מוחצת לא פחות, וגם היא נובעת מלשון החוק הקיים עצמו: על פיו, הכנסת רשאית לא להסיר חסינות אם “בעקבות הסרת החסינות צפוי להיגרם נזק ממשי לייצוג ציבור הבוחרים”. זו לשון החוק, וגם אם היא כללית מדי ומעורפלת לכאורה, הרי כולנו מבינים עברית: האם לא ברור כי אם יעמוד נתניהו לדין, אכן “ייגרם נזק ממשי לייצוג ציבור הבוחרים”, שנתנו בו אמון מוחץ בבחירות האחרונות, והרי אם יועמד לדין אכן ייפגע אנושות ייצוגם של יותר ממיליון ורבע בוחריו הישירים ושאר כמיליון מצביעי הימין שבחרו בו כראש הגוש? מה לא ברור פה? 
 

לכן אין כל סיבה שנתניהו לא יזכה לחסינות על סמך החוק הקיים, וגם אם לא, כדאי תמיד לזכור כי נתניהו הוא ראש הממשלה בינתיים, וחוק ראש הממשלה הרי מגן עליו מהדחה ומאריך את מיצוי ההליך המשפטי כלפיו לכמה שנים (עד פסק דין חלוט). אז מה הפחד?