"לוחמת חברתית": אורה נמיר, שנפטרה שלשום, האמינה בקשר ישיר עם השטח. מדי יום חמישי הייתה יוצאת לסיורים במקומות שבהם נגע תפקידה. היא הייתה גאה על שאי אפשר להסיט אותה מידע האמת. כך נהגה גם כשגרירה בסין, שם פקדה כל מחוז כדי לראות מה המצב במו עיניה והרשימה את כולם בידע שרכשה.
 

התפקיד שהשתוקקה למלא היה שרת החינוך. בכל לבה האמינה שחינוך חשוב מביטחון ושהוא הכלי הנכון להילחם באמצעותו באפליה, בעוני ובקיטוב חברתי. עבדתי אתה במשך שלוש שנים כרכזת ועדת ראש הממשלה למעמד האישה, שהיא עמדה בראשה. התיידדנו במהלך העבודה ולמדתי להוקיר את חריצותה ואת יכולתה להיפתח ולהשתנות.

במהלך עבודתנו הפכה ממי שהסכינה עם מקומן המשני והפסיבי של נשים ללוחמת על מקומן השווה בעולם. הדוח שהפקנו לא זכה לאימוץ על ידי הממשלה, אבל נשים אמיצות בכנסת, בצבא ובארגונים וולונטריים שאבו ממנו השראה לשינויים שתבעו ושהנהיגו במהלך השנים.
 

בתחום העבודה יש לזקוף לזכותה שני חוקים חשובים: חוק שכר מינימום וחוק השוויון בעבודה. אורה הייתה אישה רגישה ופגיעה, אך נתפסה על ידי הציבור כדמות קשוחה ומתנשאת, אולי בשל הלבוש האלגנטי והתסרוקת המוקפדת. הכרתי בה צדדים אחרים ומלבבים כמו אהבת תרבות, עניין עמוק ביוצרים והרבה טעם טוב. יהי זכרה ברוך.
 

הכותבת היא סופרת, יקירת העיר ירושלים, ולשעבר רכזת ועדת ראש הממשלה למעמד האישה בראשות אורה נמיר