הדוח הבינלאומי האחרון, שלפיו שיעור האלימות המילולית והפיזית בבתי ספר בישראל גבוה משמעותית ממדינות המערב, וסדרת אירועי האלימות הקשים שבהם מעורבים ילדים ובני נוער - מעלים שאלות כבדות, למשל אם תוכניות המניעה הקיימות יעילות דיין, אם הן פועלות בהיקף הנחוץ, ואם הן מגיעות אל הקהלים הנכונים. 
 

אך קודם לבדיקה הנדרשת, קיים כרגע משאב חשוב ונגיש, בעל אינטרס ויכולת השפעה על מיתון האלימות, שאותו ניתן לגייס מיידית, והוא קהל ההורים. הורים רבים משתתפים בקבוצות הדרכת הורים הפועלות בפריסה ארצית וזוכות לפופולריות גבוהה. אני מציעה לשלב במערכי ההדרכה הקיימים את תופעת האלימות, הגלויה והסמויה, במערכת החינוך, במשפחה, במרחב הציבורי וברשתות החברתיות. על ההורים להכיר את מקורות האלימות ואת סוגיה, לדעת את נזקיה על הקורבן, על התוקף ועל החברה ולרכוש כלים למיגורה. בעזרת הדרכה יוכלו ההורים לזהות את מקומם על הרצף ואת חלקם האפשרי בהפחתת התופעה.
 

יש לקחת בחשבון כי ההורים מגיעים לסדנאות ההדרכה במטרה מוגדרת להעצמת כישוריהם כהורים, ולאו דווקא כדי לקחת חלק במאבק לצמצום התופעה. הוספת חלק זה צריכה להיעשות, אם כן, ברגישות, באופן ממוקד ומעורר עניין, תוך הדגשת הרלוונטיות למשפחה כולה. מניסיון בפעילות לקידום הסובלנות עם בני נוער ועם הורים מצאנו כי מטרות אלו מומשו כאשר התמקדנו בנושאים הבאים: ידע עדכני על הגורמים המאיצים התנהגות אלימה כדי לסייע להם לזהות מצבים המעוררים תוקפנות אצל עצמם ואצל האחרים, עוד בטרם התרחשותם; ומתן כלים שיסייעו להם להגיב באופן מותאם לתוקפים ולקורבנות. אלה יסייעו לעצירת ההסלמה במצבי קונפליקט וימתנו את השימוש המקובל, אך הפחות מוצלח, בכוח הסמכות והענישה. באופן זה גם יובטח כי בחירת הילד בטוב וההתרחקות מרע תושג מתוך רצון פנימי, ולא בשל איומים, חשש מענישה או הפעלת פיתויים. 
 

בהנחה כי להורה השפעה על גיבוש עמדות והתנהגויות אצל ילדיו, חשוב לדון עם ההורים על האופן שבו הם עצמם, כמודל חיקוי, מתמודדים עם תסכולים ולחצים, בעיקר בשני מצבים: במקרים שבהם ההורים מצדיקים, או מגבים, את השימוש באלימות כתגובה לתוקפנות המכוונת אליהם או לילדיהם; ויחסה של המשפחה לממסד, לנציגיו או למי שמזוהה עמו. תחושות ניכור, נטייה להאשמת גורמים חיצוניים ואי־לקיחת אחריות על אירועי חיים הינן שכיחות בחברה הישראלית, ובאות לידי ביטוי גם בשיח המשפחתי. לחשיפה לדפוסים אלה כדרך של שגרה יש השפעה על התנהגות הצעירים, והיא מגבירה את הסיכוי להתנהגות דומה מצדם. יחס נלמד זה מועצם בעתות משבר ואל מול נציגי המערכת הממסדית, ובראשם מערכת החינוך ונציגיה. 
 

רווח נוסף שיש בעבודה בקבוצות על נושא זה הוא החשיפה לעמדות, ערכים והתנהגויות שונות, מה שמעודד את קבלת הייחודיות האישית, המשפחתית והתרבותית של המשתתפים האחרים. 
 

בזמנים המורכבים העוברים על החברה הישראלית, שבהם השימוש באלימות לסוגיה נעשה תכוף ופוגע יותר, יש לנצל כל דרך כדי להתריע על הסכנה העומדת בפני היחיד, המשפחה והחברה. שילוב ההורים במאבק זה, כמנהיגים ושותפים, הוא אחד מהם. 


הכותבת היא יו"ר מרכז אמת לסובלנות