ביהמ"ש לענייני משפחה בת"א קיבל לאחרונה תביעה של אישה, שדרשה 50% ממניות שהחזיק בן זוגה לשעבר בחברה, לאחר שקבע כי הוא ניסה להסתירן. אלא ששמחתה של האישה הייתה מוקדמת מדי, מאחר שהחברה נמצאת בחובות, ובתביעה שהגישה אחת מנושות החברה נקבע שלא רק שהאישה לא תקבל את שווי המניות, אלא היא אף אחראית לחובות החברה יחד עם בעלה.  

פסק הדין מעלה את השאלה, האם חשש מפני חובות לא ידועים שצובר בן זוג, קיים בכל סכסוך גירושין כאשר עולה שאלת שווי החברה? ברוב רובם של סכסוכי הגירושין הנסובים סביב חברות שמניותיהן מוחזקות בידי אחד מבני הזוג, ממנה בית המשפט מומחה מטעמו לצורך הערכת שווי המניות. הארכת השווי מתבצעת ל"מועד הקרע". מועד זה הוא נקודת הזמן בו החל ההליך המשפטי בין בני הזוג, או המועד שמעיד על סיום יחסי השותפות בין הצדדים. הערכת שווי מניות מושפעת, מטבע הדברים, גם מחובות החברה, ולכן בפני בית המשפט תונח תמונת מצב המשקפת שווי חברה בהסתמך על זכויותיה, חובותיה והפוטנציאל העתידי שלה. 

אם כך, מתי יכולה אישה, אשר תובעת מחצית משווי המניות של בעלה, למצוא עצמה מתמודדת עם תביעות של נושי החברה, שהרי במקרים בהם מועברות לאשה מחצית ממניות הבעל בחברה, הן כוללות גם את מחצית החובות הצמודות להן? 

הפרקטיקה המקובלת היא לבצע הערכת שווי ולחייב את הבעל לשלם עבור מחצית משווי המניות במקום להעביר את המניות. פרקטיקה זו נועדה, בין היתר, על מנת למנוע סיטואציה בה חובות מאוחרים, שנצברו לאחר "מועד הקרע", מוטלים על בת הזוג. במקרה המתואר בפסק הדין, נראה כי האשה דרשה את מחצית המניות עצמן וקיבלה אותן בפסק דין מבלי שהבעל בכלל הגיש כתב הגנה - סיטואציה חריגה ולא שגרתית. 

אחד המקרים החריגים לכלל, לפיו בית המשפט קובע כי האישה זכאית למחצית משווי המניות ולא למחצית מהמניות עצמן, נוגע למניות בחברות סטארט אפ. בפסק דין חדשני משנת 2018 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי אישה זכאית להיות שותפה לחלום הסטארט אפ של בעלה, וכיוון שקשה מאוד להעריך את שוויין האמיתי של מניות בחברת סטארט אפ, נקבע כי היא תקבל את מחצית המניות עצמן ולא את שוויין בכסף. פסק הדין אושר גם על ידי בית המשפט המחוזי וגם על ידי בית המשפט העליון.

בחברות סטארט אפ, בניגוד לחברות משפחתיות, ככל שיש יותר משקיעים, כך הולך ומתדלדל שיעור אחזקותיהם של מייסדי החברה, ויחד עם זה גם יכולתם להשפיע על שווי המניות. בחברות משפחתיות, לעומת זאת, בהן מרבית המניות מוחזקות בידי אחד מבני הזוג, יכולתו להשפיע על שוויין או לרוקן אותן מתוכן, עולה בהתאמה לשיעור שליטתו בפועל בחברה. 

לכן, ועל מנת להימנע מסיטואציות בהן צד אחד להליך הגירושין תובע לקבל שווי מניות בחברה אבל מוצא עצמו חייב במחצית החובות, עדיפה תמיד תביעה כספית ולא קבלת מניות על הנייר. בהיעדר חקיקה ספציפית בעניין זה, ימשיכו בתי המשפט לבנות את ההלכות נדבך על גבי נדבך, עד שינתן פסק דין מנחה ומקיף של בית המשפט העליון. 

הכותבת הינה עו״ד מומחית בדיני משפחה וירושה ומחברת הספר "קארמה איז א ביץ'".