ט"ו בשבט בשבילנו הוא היום שמוקדש לפריחה וההתחדשות של ארץ ישראל. הרי אין מחזה יפה יותר משקדייה בשיא פריחתה. עבור ילדינו ט"ו בשבט הוא יום מיוחד שבו הם מקבלים את תעודות מחצית השנה.
בשבוע שעבר, בתי צופיה שבכיתה ד' חזרה הביתה בהתרגשות והודיעה שקיבלה לא פחות מארבעה "מצוינים" בתעודה. בני דביר בכיתה ו' מיד טען ש"לאבא לא באמת אכפת מציונים". פניה של בתי נפלו וביקשתי ממנה לבוא ולשבת לצידי ועברנו מקצוע מקצוע בתעודה. בכל פעם שצוין בהערות שהיא משתדלת או מצליחה מאוד נתתי לה חיזוק חיובי, ובכל פעם שהייתה הערה פחות חיובית דוגמת "חבל שצופיה מדברת בשיעור", שאלתי אותה אם אכן באמת לא חבל, וצופיה ענתה: "אבל אבא, בסוף קיבלתי כמעט טוב מאוד!", "את האמת?", השבתי, "לא באמת אכפת לי מהציון, אלא אם באמת השתדלת ועשית את המיטב".
כהורים, אנחנו תמיד מנסים למצוא דרכים למדוד את ההצלחה של הילדים שלנו. מספר הוא ללא ספק המדד הפשוט ביותר לכמת הצלחה, אך כשאנו מדברים על חינוך, קשה למדוד ילד על סמך ציון יבש על הנייר.
תארו מצב שיש ילד בכיתה שקולט את החומר בשיעור בצורה מהירה ועונה נכון על כל השאלות, ומנגד, יש את הילד השני שלא קלט מהר את החומר, אבל מאוד התלהב מהסיפור. בפנים, הוא אוהב את אברהם אבינו ומתחבר לדמותו, אבל על השאלות הוא לא יודע לענות. האם בסופו של דבר יש ילד שהוא טוב יותר מהשני? האם ניתן למדוד כאן הצלחה?
מרוב שאנו עוסקים בציון היבש אנו שוכחים את המשמעות של החינוך. לפעמים אנו שוכחים להתעניין בתחושותיו הפנימיות של הילד, ואם הוא לא מקשיב בשיעור ומתעסק בדברים אחרים, יכול להיות שהמורה לא יודע להגיע אל אותו תלמיד אך יכול גם להיות שהילד פשוט אינו מבין את החשיבות של אותו שיעור. בסופו של יום, לא משנה מה הציון שהילד קיבל, אלא כיצד הוא מרגיש כלפי אותו מקצוע, כלומר, שהילד יבין שיש לו לאן לצמוח מעבר לבליסת החומר ביומיים שלפני הבחינה ופליטתו החוצה ביום הבחינה.
ייתכן שמדובר בצירוף מקרים שמועד חלוקת התעודות הוא בט"ו בשבט, אך ראוי לחבר בין השניים – ט"ו בשבט זהו זמן נפלא להסתכל במקביל על פריחתה של ארץ ישראל, על הצמיחה של הילדים ולשאול מה מצבו של ילדי שלי, לא בחוץ אלא בפנים.
כשנסתכל על עץ לא נראה אותו גדל, אך בתוך הגזע העץ גדל ומתפתח בצורה נסתרת לעין. כך גם עם ילדינו - תמיד נשאף לראות את תהליך הצמיחה המשמעותי של ילדינו והענפים ההולכים ומתעצמים. כהורים חשוב שנדע לזהות את גדילת הענפים של ילדינו, לא באמצעות מספר כמותי אלא באמצעות הרצון לצמוח, ולא בכדי שהמשפט המאפיין ביותר את ט"ו בשבט הוא "כי האדם עץ השדה".
הכותב הוא מנכ"ל OU ישראל המפעיל את הזולה של חצרוני ומרכזי הנוער דאורייתא ומקום בלב בעשרות רשויות ברחבי הארץ