גיל 65 הוא הגיל המקובל בעולם למעבר של אדם ממעמד של אזרח שווה זכויות, למעמד שונה של "זקן" או "זקנה". במדינת ישראל ההגעה הטכנית לגיל המוגדר בחוק (67-62), מאפשרת למדינה שלנו להפוך את אזרחיה ביום אחד לאזרחים עם שותפות חלקית בחברה. ניתן לפטר אותם חד צדדית, ובעיקר לצפות מהם להמתין לסופם, בעטיפת "גיל זהב" מדומה, שאינה הרבה מעבר לקדימות בעמידה בתור והנחה בנסיעה ברכבת.
האם זה אומר שכל אישה בת 62 במדינה הינה זקנה מבחינה תפקודית, למרות שנמצאת רק במחצית חייה הבוגרים, למרות שיש לה אופק תפקודי מלא של 10 - 20 שנים נוספות? לא! התחזית המחקרית המקובלת הינה שבממוצע, העובדים בישראל, יבלו 34% מחייהם הבוגרים בפנסיה. כמיליון עובדים פוטנציאליים, רובם מהחלקים הסוציו-אקונומים הנמוכים, יהיו מבוגרים ופעילים לכל דבר, אך ישלחו החוצה מהשוק היצרני בישראל וממקומם הקודם בחברה "הנורמלית". לפיכך, ברור מאליו שהגדרת גיל של "זקן" או "זקנה" מעוותת את המציאות.
למרות שהנושא פשוט להבנה, מדינת ישראל ממשיכה לנהוג באופן אנכרוניסטי, ומתעקשת רק על ההגדרה הגילאית של הזקנה. מדוע? כי זה פשוט לחקיקה, וכי לאף אחד במערכת הציבורית שלנו אין עניין לתכנן לטווח ארוך. כי אין משרד ממשלתי שרואה בכך את תחום האחריות שלו, וכאשר שר מתמנה לנהל את התחום, הוא רואה בכך פחיתות כבוד, וחולם על התפקיד הבא. כי קל לשלוח עובד הביתה, ולטעון שזה קיפוח מידתי נידרש.
אבל, המציאות אינה מחכה לשר הנכון. ארגון הבריאות העולמי הודיע לאחרונה שבפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית ישנם יותר בני 65 ומעלה על פני הגלובוס מבני 5 ומטה. המשמעות בעולם המערבי היא שבמדינה כמו צרפת, בעוד 15 שנים יהיו שליש מהאוכלוסייה בגילאי 55 ומעלה. ביפן יהיו באמצע המאה מחצית מהאוכלוסייה בני חמישים ומעלה. גם ישראל פוסעת באותו עולם, באיחור של שנים בודדות. לכן, גם אצלנו נגיע למצב שבו כל אדם שני שנפגוש ברחוב יהיה "זקן", בהגדרת החוק כיום. לעיוות שיוצר מחשב הביטוח הלאומי בגילאי 62 – 67 יש מחיר כבד: לפרט שנזרק מהמסגרת, לחברה שמתמודדת עם אלפי אזרחים לא יצרניים, ואפילו למחקר. לכן, נעשה ניסיון באקדמיה לחלק את תקופת הזקנה לשלושה חלקים: זקנה צעירה עד גיל 75, אמצעית עד 85 ומופלגת מעבר לכך. אלא, שגם זו אינה הגדרה גמישה, ועובדה שמאז שבאה לעולם תוחלת החיים כבר נעה בכ-5 שנים כלפי מעלה.
אז מהי באמת הזקנה?
הזקנה היא ערוב חייו של האדם, בדרך כלל 5 עד 8 השנים האחרונות לחיים. מצב בו לאדם ישנם סיבוכים כרוניים ומיעוט של רזרבות תפקודיות. לכן, ארגון הבריאות העולמית העריך בשנת 2015 שתוחלת החיים בבריאות טובה נמוכה ב-8.3 שנים מתוחלת החיים הממוצעת.
לאחרונה, הציע מחקר להגדיר רפואית את "גיל 65", כמי שחולה בשלוש מתוך 92 מחלות המזוהות עם הזקנה, חסר יכולת תנועה או ירידה קוגניטיבית. התוצאה לימדה שביפן "בן 65", הוא בפועל בן 76, אבל במדינות כמו פומפיאה המשוונית או חלק ממדינות מרכז אפריקה, בני 46 עד 50 בלבד, הם מבחינה תפקודית "בני 65". מי שיבדוק את הטבלה יגלה ללא קושי שככל שאנחנו חיים יותר גם התקופה שבה מתחילה אותה "זקנה פתולוגית" תפקודית מאוחר יותר. לכן, ביפן היא מתחילה בגיל 76 לערך, ובישראל שנתיים מוקדם יותר. כלומר, נכון יותר לקבוע הגדרה גמישה ולפיה אדם הוא זקן כאשר גילו 8 שנים פחות מתוחלת החיים הממוצעת במקום והחתך הסוציו-אקונומי אליהם הוא משתייך.
אנחנו מדינה עם כמה שבטים דתיים וחרדים, שאחוזי הילודה שלהם אינם מושפעים מהעלייה בתוחלת החיים, בעוד החילוניים ובמידה מסוימת הערבים במגמת ירידה. התוצאה היא הרבה מאד ילדים, שרק לכאורה שומרים על יחס סביר בין זקנים לצעירים שנראה תחת שליטה. ה"רק" משמעו 11% מהאוכלוסייה, שהם מעל גיל 65, מיליון בני אדם שמספר יוכפל תוך 15 שנים! כמה סימנים מלמדים שהעלייה בתוחלת החיים עוד תואץ, בוודאי שיישמר קצב העלייה הנוכחי, שהוא תוספת ממוצעת של כ-5 שנים במהלך 2 העשורים הקרובים. אז גם יגיע מועד התשלום על חוסר התכנון. במקרה שלנו, הוא יהיה כואב ברמה לאומית. אצלנו, להבדיל מהמדינות החילוניות במערב, העלייה בתוחלת החיים תביא אותנו ל 16 מיליוני בני אדם במחצית המאה, בדרך ל 23 מיליוני בני אדם בסופה. המיקס האנושי הפנימי ישתנה, וייווצר ייחס בלתי אפשרי בין מי שמשלם מיסים במדינה הזו, לבין מי שחי כאן, צורך כספי ציבור, אך אינו עובד ואינו משלם מס. במצב העתידי הצפוף הזה יתברר שלא רק שאוכלוסיית המבוגרים הוכפלה, ושיעורה היחסי הינה כחמישית מהתושבים, אלא שחלק גדול מהם חי שליש מחייו באופן פעיל, בחברה שאינה ערוכה להשתמש בו. שינוי לעבר הגדרת גיל זקנה גמישה, ייצור שינוי מגמה מבורך לחברה שלנו.
המחבר יהיה אורח מעריב בנושא ההיבטים הכלכליים של תוחלת החיים העולה.
המאמר הינו תקציר הרצאתו של המחבר בכנס האגודה הישראלית לגרונטולוגיה שיתקיים בתל אביב