בחזרה לטנק: ה־20 באוקטובר 1973, אז חטפתי טיל בטנק, חזר אליי לפתע פתאום בימים האחרונים, נוכח הטיפול במגיפת הקורונה. ביום זה שימשתי תותחן בטנק בגדוד שלחם נגד המצרים באזור שכונה מיסורי. באותו יום נפגע הטנק שלנו ואילן קיטאי המט”ק נהרג. זכורים לי אף הימים שקדמו לו. מצאנו עצמנו לוחמים נגד מתחם חיל רגלים ענק בלי מקלעים מתאימים בטנקים ובלי פגזים מתאימים ללחימה נגד חיל רגלים.

בהתבוננות בהתנהלות הממשלה במאבק נגד הקורונה הרגשתי סוג של דז’ה וו. זאת, בגלל הכישלון הענק של הממונים על בריאות העם. אין ציוד מגן בכמות מספקת לצוות הרפואי ואין ערכות בדיקות, ממש כמו שאז לא היו מקלעים ופגזי מעיך. אבל זה לא המחדל היחיד הדומה. הקורונה ברובה מיובאת מבחוץ, בגלל עיכובים בהגבלות על כניסה לארץ שהיו נגועים בשיקולים מדיניים ופוליטיים (קיסינג'ר 1973, זוכרים?). כדי לא להרגיז את טראמפ אפשרו לאלפי תיירים מארצות הברית להיכנס לארץ בלי בידוד ולהפיץ את הווירוס בכל מקום.

בסוף, כמו במלחמת יום הכיפורים, החפ"שים (התותחנים, הטענים־קשרים, הנהגים והמפקדים הזוטרים) הם שהצילו את ישראל ממחדלי המנהיגים. הפעם אלו הרופאים הזוטרים, הלבורנטים, האחיות וכוח העזר שנלחמים בחזית הקורונה, כמו שאני נלחמתי נגד חי"ר בלי האמצעים המיטביים ללחימה שכזו. הבכירים כאז כן היום התראיינו ורצו מאולפן לאולפן, ניתחו, הסבירו וטפחו לעצמם על השכם. הגישה המעוותת שלפיה יש להחליש את מערכת הבריאות הציבורית פשטה את הרגל. הרי כבר ברור שגם עם שפעת רגילה המערכת אינה מסוגלת להתמודד (ע"ע הזקנה במסדרון).

בית חולים, אילוסטרציה (למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה) (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)בית חולים, אילוסטרציה (למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה) (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)


ולבסוף הערה בעניין הכלכלי: במדינת ישראל, אחרי המעבר לפנסיה צוברת, בניגוד לפנסיה התקציבית של חלק מעובדי המדינה, רבים מהפורשים לגמלאות מקבלים פנסיה זעומה של כמה מאות שקלים בלבד ונאלצים למצוא עבודה שעתית או יומית כדי לגמור את החודש. אלו "השקופים החדשים" – אזרחים ותיקים שתרמו רבות לביטחונה ולרווחתה של מדינת ישראל – שאינם זכאים, בשל חוק מטומטם, לקבל דמי אבטלה. רובם, לפי אופי עבודתם, הוצאו לחופשה מאונס או פוטרו מעבודתם וגילו כי אזרח ותיק מגיל 67 ומעלה אינו זכאי לדמי אבטלה ועליו ללמוד לחיות מקצבת זקנה של 2,300 שקלים לחודש. למה? ככה. אולי כי רבים ממקבלי ההחלטה הזו זכאים לפנסיה תקציבית מכובדת ואולי גם לגמלה גבוהה כאנשי קבע לשעבר. להם זה לא מפריע כי עתידם מובטח.